דרייב אין, והגשם על השמשה

טוב, אז אסף כתב לי באפליקציה "יש לי רעיון מוזר לדייט ראשון", וכבר הייתי בשלב שבו כל בית קפה בעיר נראה לי כמו ריאיון עבודה.

אני מיכל, בת שלושים ואחת, מעצבת גרפית מחולון, ואחרי שנה של שיחות חולין מול כוס קפוצ'ינו הייתי מוכנה כמעט לכל דבר. "כמה מוזר?" שאלתי.

"דרייב אין בתל אביב. סרט שאף אחד מאיתנו לא בחר. אם זה נורא, לפחות יש לנו על מה לדבר."

הגעתי בשמונה ורבע. הוא עמד ליד סובארו כחולה ישנה, בן שלושים וחמש, גבוה יותר מכפי שחשבתי, עם חיוך שהגיע לעיניים לפני שהגיע לפה. "מיכל?"

הוא אמר, ואני הנהנתי, והוא פתח לי את הדלת כאילו אנחנו בשנות החמישים. בפנים חיכו שמיכה מקופלת ושקית עם פופקורן מתוק ושני בקבוקי מים.

"הכנתי שיעורי בית," הוא אמר. "אם השיחה תיתקע, נאכל."

השיחה לא נתקעה.

כיוונו את הרדיו לתדר של הסרט, איזה מתח צרפתי עם תרגום שרץ מהר מדי, ואחרי עשרים דקות לא ידעתי מי הרג את מי ולא ממש היה אכפת לי. דיברנו בלחש.

הוא מהנדס מים, נוסע הרבה לשדות בעמק, אוהב את השקט שם. אני סיפרתי על הלקוח שביקש לוגו "שיהיה כמו אפל אבל אחר לגמרי".

הוא צחק בקול, שם יד על הפה וצחק בשקט, ואני הסתכלתי על האצבעות שלו ושכחתי מה רציתי להגיד. חשבתי לעצמי: "הבחור הזה הולך לעשות לי צרות".

באמצע הסרט התחיל גשם. קודם טפטוף, ואז מכה אחת רצינית שכיסתה את השמשה והפכה את המסך לכתם צבעוני מרוח. אסף הפעיל את המגבים לשנייה וכיבה.

"בוא נוותר," אמרתי. "אני בכל מקרה לא מבינה מי הבחור עם הכובע."

הוא כיבה גם את הרדיו, ונשאר רק הגשם על הגג, חזק וסדיר, ובפנים חם ומלא באוויר שנשמנו שנינו.

"אני צריך להגיד לך משהו," הוא אמר. "אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה התחשק לי שדייט ראשון לא ייגמר." פניתי אליו, ברך אחת מקופלת על המושב. "אז שלא ייגמר," אמרתי, וזה יצא לי ישר יותר מכפי שתכננתי. הוא הזיז לי קווצה מהלחי, לאט, כאילו נותן לי זמן לעצור, ואני לא עצרתי. הנשיקה הראשונה הייתה זהירה ובדקה משהו, והשנייה כבר לא בדקה כלום. הפה שלו חם, הלשון שלו נכנסת לאט, ואני נצמדת אליו עד שהחגורה נתקעת בי, בינו לבין ההגה.

הידיים שלו על הגב, השמיכה נופלת לרצפה, ואני מתיישבת עליו במושב הנהג כמו מישהי שכבר החליטה.

הברך נתקעת בבלם היד, המרפק בהגה, והצופר נותן בוק קצר. שנינו מתפוצצים מצחוק. "זה סימן," הוא אומר, מתנשם, המצח על המצח שלי.

נעמד לו מתחת לי, קשה דרך הג'ינס, ואני זזה עליו פעם אחת בכוונה. "פאק," הוא לוחש. "אני גרה בחולון," אמרתי. "שתיים-עשרה דקות מפה, אם אין פקקים."

הוא הסתכל עליי שנייה ארוכה. "את בטוחה?" "אני בטוחה. ואתה?" "אני מנסה לא להיראות נלהב מדי," הוא אמר, והתניע.

עשר דקות. חלון סדוק, גשם, והאצבעות שלו על הברך שלי כל הדרך, לא זזות, רק שם. אתם לא מבינים כמה זה החרימן אותי.

בחניה מתחת לבית ישבנו עוד רגע בלי לכבות את המנוע, כמו שני אנשים שיודעים בדיוק מה הולך לקרות ורוצים להחזיק את הרגע שלפני.

בכניסה לדירה הוא תפס אותי ליד הדלת, לפני שהספקתי להדליק אור.

המעיל שלי על הרצפה, אחריו שלו, והמסדרון הצר פתאום הרגיש כמו מקום שתוכנן בדיוק בשביל זה.

הוא נישק לי את הצוואר ואמר "מיכל" בשקט, פעם אחת, ואני חשבתי שאין דבר שישווה לאופן שבו גבר אומר את שמך כשהוא לא מנסה להרשים אף אחד.

ההליכה לחדר ארכה יותר מדי זמן, כי עצרנו בכל קיר. מול המטבח הוא הרים לי את החולצה, פתח את החזייה ביד אחת, והפה שלו ירד על הציצים.

הוא מצץ לי פטמה, חזק, והשנייה בין האצבעות, ואני גנחתי "אההה" לתוך השיער שלו.

"תוריד," אמרתי, ומשךתי לו את החולצה. החזה שלו חם, הבטן מתכווצת כשאני פותחת לו את הכפתור. הזין שלו קפץ לי ליד, עבה, קשה, והכיפה כבר רטובה. תפסתי אותו ביד והוא נשען על הקיר. "פאק, מיכל." ירדתי על הברכיים במסדרון, בלי בושה, וליקקתי לו את הקצה לאט. מלוח, חם. הכנסתי אותו לפה, עמוק ככל שיכולתי, יד על הביצים, והוא שם יד בשיער שלי בלי לדחוף. "את הורגת אותי," הוא אמר. "אל תגמרי לי ככה. אני רוצה אותך במיטה."

קמתי, הוא הפשיט לי את הג'ינס והתחתונים בדרך, ונתקענו בשרוול של הסוודר וצחקנו באמצע. על המיטה הוא דחף אותי אחורה, פתח לי את הרגליים, והסתכל.

"את רטובה לגמרי," הוא אמר, והאצבע שלו החליקה על הכוס, לאט, מסביב, ואז פנימה. שתיים. כיפפתי את הגב. "כןןן, ככה." הוא ירד לי.

הלשון שלו רחבה, חמה, מלקקת מלמטה עד הכיפה הקטנה, ואז יונקת אותה בזמן שהאצבעות זזות בפנים.

הגשם על החלון, והפה שלו עליי, ואני תופסת לו את הראש. "אל תעצור. אל תעצור."

הגעתי מהר, רועדת, הירכיים נסגרות לו על האוזניים, והוא לא זז עד שגמרתי לו על הלשון.

"תיכנס בי," אמרתי. "עכשיו." הוא עלה מעליי, מיסיונרית, הזין שלו מחליק על הכוס הרטוב ואז נכנס, לאט, עד הסוף. מלא. חם. "אההה, אסף." הוא זז לאט בהתחלה, שואל בלחש "ככה טוב?" ואני עונה "כן, יותר". העיניים שלו עליי, המצח מזיע, והזין נכנס ויוצא בקצב שהולך ומתהדק. שמתי רגל על הכתף שלו והוא נכנס עמוק יותר. "פאק, את לוחצת עליי."

"תהפוך אותי," אמרתי. על הברכיים, תחת באוויר, והוא נכנס מאחור בדוגי. יד על המותן, יד שנייה בין הרגליים, משפשפת לי בזמן שהוא מזיין. כל דחיפה מזיזה את המיטה. "כןןן, ככה, אל תעצור." הוא רכן, נישק לי את הגב, והזין שלו פוגע בנקודה שגרמה לי לגנוח בלי מילים. "אני רוצה לראות אותך," הוא אמר, ואני עליתי עליו. רוכבת. ידיים על החזה שלו, הציצים זזים, והזין עמוק בכל ירידה. הוא תפס לי את התחת בשתי ידיים והרים אותי בקצב שלו. "תגמרי עליי," הוא אמר. "אני רוצה להרגיש."

ופתאום אני מרגישה את זה עולה, חזק, והכוס מתכווץ עליו, והברכיים רועדות, ואני גומרת בקול, "אההה, כן, כן", נשענת קדימה, והוא ממשיך לזיין אותי מלמטה עד שהגל עובר.

"איפה?" הוא שואל, קצר נשימה. "עליי," אמרתי. "אני רוצה לראות." יצאתי ממנו, ירדתי, והזין שלו ביד שלי, רטוב ממני, קשה עד שזה כואב לו.

שלוש תנועות והוא גמר, שפריץ חם על הציצים ועל הבטן, עוד אחד, והוא גונח את השם שלי בין השיניים.

שכבתי עם הראש על החזה שלו ושמעתי את הנשימה מסתדרת לאט, ובחוץ הגשם נרגע כאילו גם הוא סיים. "מה קרה בסוף בסרט?" שאלתי. "אין לי מושג," הוא אמר.

"אני חושב שהבחור עם הכובע היה האח." "אין לו אח." "אז אולי זאת הייתה הבלשית." צחקתי לתוך העור שלו.

בבוקר הוא הכין קפה במטבח שלי בלי לשאול איפה הדברים, ומצא הכול לבד, וזה הרגיז אותי מרוב שזה היה נעים.

"יש לי ישיבה בעשר בבית שמש," הוא אמר, "אבל אני חוזר ביום חמישי. ויש דרייב אין גם ביום חמישי." "אנחנו לא באמת הולכים לראות סרט," אמרתי.

הוא הניח את הספל ונישק אותי בפתח הדלת, ארוכות, יד על התחת מתחת לחולצה. "לא," הוא הודה. "אבל אני אוהב את התירוץ."

מאז עברו שמונה חודשים. הסובארו הכחולה חונה אצלי בחניה רוב הלילות, ועדיין לא ראינו אף סרט עד הסוף. בתכלס, גם לא מתכננים.

סרטי סקס דייט ראשון

תגובות לסיפור (0)

עוד סיפורי סקס

סרטי סקס לפי חיפוש