האחיזה האחרונה בקיר הטיפוס ברחובות
טוב, אז אני יותם, בן שלושים ושתיים, מתכנת עם גב שנתפס לי מול המסך כל יום.
הדבר היחיד ששחרר אותי היה שעתיים בקיר הטיפוס ברחובות, בימי שלישי וחמישי, תלוי באוויר בלי לחשוב על כלום.
האולם היה חם, ריח של גיר וגומי, ומוזיקה ישנה מהרמקולים שאף אחד לא טרח להחליף.
אסף הופיע שם בחורף. בן שלושים ושש, פרמדיק שעובד משמרות מטורפות, נראה כמו מישהו שאף פעם לא ממהר.
הוא ניגש אליי בפשטות מרגיזה ושאל אם אני מחפש בן זוג לחבל. "אני מאבטח טוב," הוא אמר, "ואני גם לא מדבר תוך כדי."
"זה הכי חשוב," עניתי, והושטתי יד.
ככה זה התחיל. פעמיים בשבוע, ואז שלוש. אסף היה קושר את הקשר עליי בתנועות קצרות ובטוחות, אצבעות עוברות על הרתמה, בודקות, מהדקות.
"תסתובב," הוא היה אומר, ואני מסתובב, מרגיש את פרקי האצבעות שלו ליד המותן, ממש לרגע, ואחר כך את החום שנשאר שם הרבה יותר מדי זמן.
נעמד לי כבר בחניה בדרך הביתה, וחשבתי לעצמי: זה לא קורה לי, אני לא מתחרמן על בן זוג לחבל.
אבל כן. אתם לא מבינים איך הוא נראה מלמטה כשאני מטפס, הכתפיים, הידיים, הקול הנמוך.
היו דברים קטנים שאפשר לפרש לשני הכיוונים: היד שנשארה על השכם שנייה אחת ארוכה, המבט שעלה איתי לאורך הקיר ולא ירד, והדרך שבה הוא אמר "יפה, יותם" כשהגעתי לאחיזה האחרונה.
כל פעם הזין שלי זז ברתמה וקיללתי את עצמי.
באחד הערבים האולם כבר התרוקן והבחור בקופה כיבה חצי מהתאורה. ניסיתי מסלול שנכשלתי בו שלוש פעמים. בפעם הרביעית היד החליקה מהאחיזה ונפלתי.
החבל תפס אותי באוויר, הגוף הסתחרר לאט, ומצאתי את עצמי תלוי מטר וחצי מעל הרצפה, מול הפנים של אסף.
"אמרתי לך שאני מאבטח טוב," הוא אמר, בלי לחייך.
"אתה גם לא מדבר תוך כדי," נשמתי. "זה מה שסיכמנו."
"זה היה לפני שלושה חודשים." הוא הוריד אותי לאט, סנטימטר אחר סנטימטר, עד שהרגליים נגעו ברצפה ועמדנו קרוב מדי. הרחתי אותו, גיר וזיעה, והזין שלי כבר עמד ברתמה בלי בושה. "עכשיו אני רוצה לדבר."
יצאנו לחניה. האוויר של פברואר היה קר ונקי, והאור הכתום של הפנס נשפך על רכב הפרמדיק הישן שלו.
נשענתי על הדלת והוא עמד מולי, עם שקית הגיר ביד ובלי שום מושג מה לעשות איתה.
"אני לא רוצה להרוס שותפות טובה לחבל," הוא אמר.
"אז אל תהרוס."
"זאת לא תשובה."
לקחתי ממנו את השקית, הנחתי אותה על גג הרכב, ובאותה תנועה החלקתי את היד אל העורף שלו. "בוא נבדוק," אמרתי, "את האמון."
והוא נישק אותי, שם, בחניה, בפה שעדיין טעם מהמים הקרים שלו, ובידיים שהידקו את המותניים שלי בדיוק כמו שהידקו את הרתמה.
בטוח, בלי היסוס, בלי להתנצל.
הלשון שלו נכנסה לי לפה ואני גנחתי לתוכו, "אההה", ודחפתי את האגן קדימה עד שהזין הקשה שלו נלחץ לזין שלי דרך המכנסיים.
"בוא," הוא אמר. "אליי. נס ציונה. אם אתה רוצה."
"אני רוצה," אמרתי. "תזיין אותי כבר."
הדירה שלו בקומה שנייה, שתי מרפסות ותמונות של קירות בצפון על הקיר. בקושי הדלקנו אור.
איבדתי את החולצה איפשהו בין הפרוזדור לסלון, והוא הצמיד אותי אל הקיר בדיוק בכוח הנכון, כמו מישהו שיודע כמה כוח גוף אחר יכול לקבל.
"תגיד לי אם משהו לא בסדר," הוא לחש באוזן.
"הכול בסדר," אמרתי, והקול נשבר בצחוק. "זה מה שלא בסדר."
הוא פשט לי את המכנסיים ואת התחתונים ביחד, והזין שלי קפץ החוצה, קשה, רטוב בקצה.
אסף ירד על הברכיים בלי הצגה, תפס לי את הבסיס ביד המחוספסת מהגיר, וליקק את הכיפה לאט. "פאק," אמרתי, והראש נחבט בקיר.
הוא הכניס אותי לפה, חם ורטוב, ושאב עד שהביצים שלי התכווצו. אני מסתכל למטה ורואה אותו, פרמדיק רגוע, מוצץ לי כמו שהוא קושר קשר, בטוח, בלי למהר.
"אל תגמור לי בפה," הוא אמר והרים את העיניים. "אני רוצה אותך במיטה."
"קיצר, קום."
על המיטה הצרה מדי הוא הפשיט את עצמו. גוף של מי שעובד עם הידיים, זין עבה וקשה, ביצים כבדות.
שכבתי על הגב והוא עלה עליי, נישק אותי שוב, ירד לצוואר, לפטמות, נשך קלות עד שגנחתי "כןןן".
הידיים שלו עברו על הכתפיים הפצועות מהחבל, על הצלקת הקטנה מתחת לצלעות, והשפתיים עצרו בדיוק בנקודות שלא ידעתי שקיימות אצלי.
שמעתי את עצמי אומר את השם שלו יותר מפעם אחת, וכל פעם הידיים האלה הידקו עוד קצת.
הוא הפך אותי על הבטן, פישק לי את הישבן בשתי ידיים, וליקק לי את החור לאט, חם, רטוב, הלשון נכנסת ויוצאת עד שרעדתי לתוך המזרן.
"אסף, פאק, אל תעצור." הוא ירק, דחף אצבע, אחר כך שתיים, ופתח אותי בסבלנות שהוציאה אותי מדעתי. "תגיד מתי," הוא לחש.
"עכשיו. תזיין אותי."
הוא מרח את הזין, שם את הכיפה על החור, ונכנס לאט. צרב, ואז נפתח, ואז מילא. "אההה, כן, ככה."
הוא עצר עד הסוף, הביצים שלו על התחת שלי, והתחיל לזוז. לאט, עמוק, ואחר כך חזק יותר.
כל דחיפה הכתה לי בנקודה הזאת בפנים ואני גנחתי בלי בושה, "כןןן, חזק יותר, אל תעצור."
פתאום אני מרגיש אותו עד הבטן. הוא תופס לי את המותניים כמו רתמה ודופק, העור על העור, המיטה חורקת, והזין שלי נמרח על הסדין. "תהפוך," הוא אמר.
"אני רוצה לראות אותך."
עליתי עליו. רוכב. תפסתי את הזין שלו ביד והתיישבתי עד הסוף, וגנחתי "פאק" כשהוא נכנס עמוק יותר מהתנוחה הקודמת.
רכבתי עליו לאט ואחר כך מהר, הידיים שלו על הירכיים שלי, והוא אמר בקול הנמוך ההוא, "יפה, יותם," בדיוק כמו על הקיר, ורק מזה כמעט גמרתי.
"אני גומר," אמרתי.
"תגמור עליי."
תפסתי את הזין ושיפשפתי מהר, והשפריץ יצא לי על הבטן שלו ועל החזה, חם, ארוך, והגוף רעד.
הוא תפס לי את התחת, דחף עוד שלוש פעמים חזקות, וגמר בתוכי, חם, עמוק, נושם לי לתוך הפה. "אההה, יותם." נשארנו ככה, מחוברים, עד שהנשימות התיישרו.
אחר כך שכבנו על המיטה הצרה, התקרה נראתה כחולה מהרחוב. כפות הידיים שלנו עדיין מחוספסות מהגיר, וכששילבתי אצבעות עם אסף זה נשמע כמו נייר זכוכית.
"אתה יודע מה הכי אהבתי בך מההתחלה?" הוא שאל אל התקרה.
"שאני נופל יפה?"
"שאתה נופל בלי לצרוח." הוא הסתובב אליי. "רוב האנשים צורחים. אתה פשוט סומך על זה שמישהו תופס."
חשבתי על זה רגע. "לא על מישהו," אמרתי. "עליך."
בבוקר הוא הכין קפה חזק מדי ושרף את הטוסט, וצחקתי עליו עד שקיבלתי מגבת בפרצוף.
בשמונה ישבנו שנינו על המרפסת, יחפים, והשמש של פברואר חיממה רק את הברכיים. הזין שלי עדיין כאב קצת, בצורה הטובה.
"יום חמישי?" הוא שאל.
"יום חמישי," אישרתי. "ואתה מאבטח."
"תמיד.
תגובות לסיפור (0)