הפרופיל בלי תמונה, וההפתעה בגבעתיים

סיפורי סקס גייז · 5 דקות קריאה

טוב, אז אני בן שלושים ואחת, פיזיותרפיסט, גר בגבעתיים חצי שנה.

השגרה שלי הייתה מדויקת כמו לוח זמנים של אוטובוס: קליניקה עד שבע, חדר כושר ברחוב כצנלסון עד תשע, מקלחת, ואז האפליקציה.

ערב אחרי ערב, עד שהגעתי לפרופיל שכתוב בו רק "נ׳, 33, גבעתיים". בלי תמונת פנים. רק ידיים אוחזות בכוס קפה וגב שזוף על רקע ים.

"אין לך פנים?" כתבתי.

"יש. אני פשוט מעדיף שתגיע בשביל השיחה," הוא ענה אחרי שתי דקות. "ואם כבר, אתה זה שמצלם את עצמו במראה של חדר הכושר. גם זה לא בדיוק פנים."

צחקתי לבד בסלון. התכתבנו שבוע. הוא היה חד, סבלני, ידע מתי לא לענות מיד.

בחמישי הוא הציע בר קטן בקצה כצנלסון, מהסוג שאין בו מוזיקה חזקה מדי ואפשר לשמוע מישהו נושם.

הגעתי עשר דקות מוקדם, הזמנתי סודה-לימון, והסתכלתי על הדלת כמו טיפש.

הוא נכנס, ועצרתי באמצע לגימה. נדב. נדב מהצבא. שלוש שנים באותה פלוגה, אותם לילות על הגדר, אותו פיתה-חביתה בשלוש לפנות בוקר.

לא ראיתי אותו תשע שנים. הכתפיים התרחבו, השיער התקצר, והחיוך נשאר בדיוק אותו חיוך עקום שגרם לי פעם לא לישון.

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי".

"אריאל," הוא אמר, ונשאר לעמוד. "ידעתי שזה אתה. ראיתי את הקעקוע על היד בתמונה."

"אז ידעת ולא אמרת?"

"רציתי שתבוא בלי להתכונן." הוא התיישב מולי. "אתה תמיד מתכונן יותר מדי."

היה רגע של שקט שבו כל השנים ישבו איתנו ליד השולחן. ואז פשוט דיברנו. הוא סיפר שהוא מהנדס תאורה, עובד בתיאטרון, עבר לגבעתיים לפני שנתיים.

אני סיפרתי על הקליניקה, על ברכיים של ספורטאים שאני מתקן כל יום. ואז הוא שאל, בלי להוריד את העיניים:

"בצבא, אז, ידעת על עצמך?"

"ידעתי," אמרתי. "פשוט לא ידעתי שגם אתה."

"הייתי בטוח שאתה יודע." הוא סובב את הכוס. "היו לילות שלמים שחיכיתי שתגיד משהו."

"גם אני חיכיתי."

הוא צחק צחוק קצר, כמעט כאוב. "תשע שנים."

אתם לא מבינים כמה נעמד לי מתחת לשולחן ממש מהמשפט הזה. יצאנו משם לפני שסיימנו את הכוסות.

הלכנו ברחוב בורוכוב, האוויר של סוף אפריל היה חמים ודביק, והכתף שלו נגעה בשלי כל כמה צעדים. ליד בניין אבן ישן עם יסמין בכניסה הוא עצר.

"אני גר כאן. קומה שנייה." הוא הכניס את הידיים לכיסים. "אתה לא חייב לעלות."

"אני יודע שאני לא חייב," אמרתי, ולקחתי את היד שלו מהכיס.

הנשיקה הראשונה הייתה בחדר המדרגות, בין קומה לקומה, כשהאור האוטומטי כבה עלינו וצחקנו אחד לתוך הפה של השני.

הוא לחץ אותי אל הקיר הקריר, אצבעות בעורף, לשון חמה, והכול בי נפתח בבת אחת. תשע שנים של רגע שלא קרה, מתפרקות ברחוב בורוכוב.

הזין שלי היה קשה בתוך הג'ינס, והוא הרגיש, כי היד שלו ירדה לשם ולחצה.

"חרמנת אותי כבר בצבא," הוא לחש. "פשוט לא היה לי אומץ."

"עכשיו יש," אמרתי. "תעלה אותי."

הדירה שלו הייתה חמה ומסודרת להפליא, עם מנורות שהוא בנה בעצמו. הוא לא הדליק אור גדול.

רק מנורת רצפה בפינה, אור כתום שהשאיר צללים ארוכים על הקירות, ואני חשבתי שזה הגיוני שאיש תאורה יידע בדיוק איך הוא רוצה שייראה הערב הזה.

"תעצור אותי אם זה מהר מדי," הוא אמר.

"זה איטי בטירוף," לחשתי. "חיכיתי לזה מ-2015."

הוא הוריד לי את החולצה לאט, כאילו הוא בודק שכל סנטימטר באמת נמצא שם.

הידיים שלו היו גדולות וחמות, ואני, שכל היום נוגע באנשים כדי לתקן אותם, שכחתי לגמרי איך זה כשנוגעים בי בלי שום מטרה חוץ מהנאה.

הוא מצא את הנקודה בצוואר שגרמה לי להשמיע קול שלא הכרתי, וחייך אל תוך העור שלי.

"אני זוכר שתמיד היית רועש," הוא אמר.

"לא היה לך מושג."

"עכשיו יש."

הוא פתח לי את הג'ינס ודחף אותי אל הספה. הזין קפץ החוצה, קשה, רטוב בקצה, והוא הסתכל עליו כמו על משהו שהוא רצה שנים. ואז הוא ירד.

פה חם, לשון על הכיפה, יד על הביצים. בקיצור, נדב מהפלוגה מצץ לי זין בסלון בגבעתיים, ואני גנחתי "אההה" כמו מישהו שאיבד את הראש.

"פאק," אמרתי. "אל תעצור."

הוא מצץ עמוק, לאט, ואז מהר, רוק על הסנטר, עיניים עליי. היד שלי נתפסה בשיער הקצר. הרגשתי את הגרון שלו, חם ורטוב, והברכיים רעדו. עצרתי אותו לפני שגמרתי.

"גם אני רוצה," אמרתי.

הורדתי לו את החולצה. החזה רחב, שזוף, פטמות קשות. פתחתי את המכנסיים שלו והזין שלו יצא עבה, כבד, עם וריד לאורכו.

כרעתי על הרצפה וליקקתי מהביצים עד הכיפה, טעמתי אותו, מלוח וחם, ואז הכנסתי אותו לפה. הוא גנח "כןןן" והיד שלו על העורף שלי, לא דוחף, רק מחזיק.

"תסתכל עליי," הוא אמר.

הסתכלתי. אותו חיוך עקום, רק שעכשיו הוא היה פתוח ושבור קצת. מצצתי עד שהוא משך אותי למעלה ונישק אותי עם הטעם של שנינו בפה.

עברנו לחדר. הסדינים היו קרירים והוא היה בדיוק ההפך. הוא שכב על הגב, פישק רגליים, ואמר בלי בושה: "תזיין אותי כבר. חיכיתי מספיק."

שמתי רוק על האצבעות ועל הזין, פתחתי אותו לאט, אצבע, עוד אחת, עד שהוא דחף את התחת אליי וגנח. "מספיק. תיכנס."

נכנסתי. חם. צר. הוא נאחז בסדין ופלט "אההה, פאק, כן". נשארתי בפנים בלי לזוז, מצח אל מצח, נושם.

ואז התחלתי לזיין, לאט, עמוק, מיסיונרית, הרגליים שלו על הכתפיים שלי. כל דחיפה הוציאה ממנו קול. מהזין שלו נשפך רוק על הבטן.

"יותר חזק," הוא אמר. "אל תתנהג יפה."

הפכתי אותו לדוגי. תפסתי במותניים ונכנסתי עד הסוף. התחת שלו היה חם וקשה מהאימונים, והקול של העור על העור מילא את החדר.

הוא דחף אחורה, רעב, ואמר את השם שלי. "אריאל. אריאל." הפעם השנייה הייתה שקטה יותר ושברה בי משהו.

פתאום אני מרגיש אותו מתהדק. הוא תופס את הזין שלו וגומר, שפריץ על הסדין, הגוף רועד, "כןןן, אל תצא".

נשארתי בפנים עוד כמה דחיפות, הביצים צמודות אליו, ואז גמרתי עמוק, חם, ארוך, עם גניחה שלא הכרתי. ראיתי כוכבים. רעדתי.

התנועה בינינו הייתה כמו שיחה ישנה שממשיכה באמצע משפט. בלי מבוכה, בלי לשאול, רק לדעת מתי ללחוש ומתי לעצור כדי לנשום.

אחר כך שכבנו ככה הרבה זמן, רגליים משולבות, התקרה הכתומה מעלינו, והלב שלי דפק בקצב של מישהו שרץ מרחק ארוך והגיע. הוא ליקק לי את הצוואר וצחק.

"זה מצחיק," הוא אמר לתוך השיער שלי. "עברתי לגבעתיים לפני שנתיים. אתה גר שני רחובות מפה חצי שנה."

"אולי היינו צריכים את תשע השנים."

"אולי." הוא התרומם על המרפק. "אבל אני לא מתכוון לחכות עוד תשע לפעם הבאה."

בבוקר הוא עשה קפה בפינג'אן נחושת ישן ושרף לי את הטוסט, ואני צחקתי עליו עד שהוא זרק עליי מגבת.

בעשר יצאנו יחד לרחוב, הוא לתיאטרון ואני לקליניקה, ובצומת הוא עצר אותי לפני שהתפצלנו.

"בחמישי הבא," הוא אמר. "בלי אפליקציה. רק תדפוק בדלת."

עניתי שאני אדפוק גם ברביעי. והוא חייך את אותו חיוך עקום, שתשע שנים לא הצליחו לשנות.

סרטי סקס גייז

תגובות לסיפור (0)

עוד סיפורי סקס

סרטי סקס לפי חיפוש