דפנה סגרה ערב ברחובות
טוב, אז דפנה התחילה עם זה, לא אני.
היא בת שלושים ושתיים, אני בן שלושים ושלוש, נשואים שש שנים, ויום אחד בסלון שלנו בהוד השרון היא זרקה: "יש זוג ברחובות. אסף ולירון. הם רוצים ערב, לא רומן."
חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי."
ואז היא הוסיפה שהיא כבר דיברה איתם, ושאם אני אומר לא, נגמר. אמרתי לא מיד. בלילה נעמד לי מהמחשבה ושתקתי כמו אידיוט. שבוע אחר כך אמרתי כן.
באוטו, בדרך לרחובות, סגרנו כללים. קונדום. אותו חדר. מילה אחת, "די", וכולם עוצרים. בלי תמונות. מותר לנשק. מותר לגעת.
אם מישהו נסגר, חוזרים לזוג שלנו ונוסעים. דפנה החזיקה לי את הירך ואמרה: "אתה נושם, יניב. אתה לא בחקירה."
"אני נושם," אמרתי. "אני גם חרמן וגם רוצה לברוח. שניהם ביחד."
"יופי," היא צחקה. "גם אני."
אסף פתח, בן שלושים ושש, חולצה שחורה, לירון לידו, בת שלושים וארבע, שמלה קצרה וחיוך שלא מתנצל.
דירה בקומה שלוש, סלון עם ספה גדולה, נרות, יין על השולחן. לקחנו כוס אחת כל אחד. לא יותר. דפנה התעקשה מראש: ערניים, או שלא.
דיברנו על עבודה, על פקקים, על כלום. לירון שאלה אם הכללים שלנו עדיין עומדים. דפנה אמרה כן. אסף אמר שגם שלהם אותו דבר, ושאם מישהו רוצה רק לראות, גם זה בסדר.
ואז לירון קמה, התיישבה לידי על הספה, ושמה יד על הברך שלי. לאט. "מותר?"
"מותר," אמרתי, והקול שלי יצא צרוד.
דפנה הסתכלה עליי, חייכה, וניגשה לאסף. היא זו שהתחילה את הערב, והיא גם זו שנישקה אותו ראשונה. אני רק ישבתי עם לב באוזניים ויד של אישה אחרת על הירך.
לירון רכנה. "אתה רועד."
"קצת."
"גם אני," היא אמרה, ונישקה אותי.
הפה שלה היה חם, הלשון איטית, והשמלה עלתה כשהיא עלתה לי על הברכיים. מאחוריה שמעתי את דפנה נאנחת. הצצתי.
אסף כבר עם היד מתחת לחולצה שלה, והיא משכה לו את החולצה למעלה כמו שהיא עושה לי בבית, רק שזה לא אני.
"תסתכל אם בא לך," לחשה לירון. "אני לא נעלבת."
הסתכלתי. דפנה פשטה את החולצה, הציצים שלה בחוץ, הפטמות קשות, ואסף ירד לנשק לה את הצוואר. היא תפסה לו בשיער ואמרה: "לאט. אני רוצה לראות גם אותו."
העיניים שלה פגשו את שלי. היא חייכה. ואז החיוך נשבר כי הוא ליקק לה פטמה, והיא גנחה "אההה" כמו שהיא גונחת רק כשהיא כבר רטובה.
לירון פתחה לי את הג'ינס. "נעמד לך חזק."
"מהבוקר," הודיתי.
היא צחקה, שלפה לי את הזין, והסתכלה עליו רגע כמו על מנה שהזמינה. "יפה."
ואז היא ירדה על הברכיים, בין הרגליים שלי, ולקחה אותי לפה.
חם. רטוב. הלשון שלה על הכיפה, יד על הביצים, והשנייה על הירך כדי שלא אזוז יותר מדי. מצצתי אוויר. "פאק."
"כןןן," היא מילמלה עם הזין בפה, והצליל הזה עלה לי בגב.
דפנה כבר בלי תחתונים, יושבת על קצה הספה השנייה, רגליים פתוחות, ואסף יורד לה. שמעתי את הלשון שלו על הכוס שלה, ואת דפנה אומרת "שם, כן, אל תזוז."
היא הסתכלה עליי בזמן שליקקו לה. אני הסתכלתי עליה בזמן שליקקו לי את הזין. זה היה מלוכלך ומדויק, ופתאום אני מרגיש את כל הערב מתהפך מבטן לזין.
לירון הרימה את הראש. "אני רוצה אותך בתוכי. קונדום."
שלפתי מהכיס כמו שהבטחנו. הידיים קצת טיפשות. היא לקחה, קרעה, גלגלה עליי לאט, ואז עלתה עליי ברוכבת, שמלה למעלה, בלי תחתונים בכלל.
הכוס שלה היה רטוב וחם, והיא ירדה עליי בסנטימטרים.
"אההה, כן."
היא זזה לאט בהתחלה, ציצים בפרצוף שלי, ואני תפסתי לה את התחת ומשכתי אותה למטה עד שהזין נכנס עד הסוף. היא גנחה לתוך הפה שלי. "תזיין אותי כבר. אל תתבייש."
זיינתי אותה מלמטה, עמוק, והספה חרקה. מולי דפנה כבר על ארבע, אסף מאחוריה עם קונדום, נכנס לה בדוגי. היא תפסה את כרית הספה ואמרה לו: "עוד. ככה. אל תעצור."
הקול של אשתי כשדופקים אותה, והכוס של לירון נסגר עליי, וריח של יין ועור וזיון בכל הסלון. אתם לא מבינים מה זה עושה לראש.
לירון רכבה חזק, פטמות מתחככות לי בחזה, ולחשה: "היא נשמעת פצצה."
"היא פצצה," אמרתי, ונשכתי לה את הכתף.
דפנה הרימה את הראש, שיער על הפנים, וצעקה לי: "יניב, אני גומרת. תסתכל עליי."
הסתכלתי. היא רעדה, הכוס שלה מתכווץ על הזין של אסף, והיא גמרה בקול, "אההה, כןןן, פאק," והברכיים שלה כמעט נפלו.
אסף האט, החזיק לה את המותן, ושאל אם להמשיך. היא הנהנה, עדיין רועדת. "תמשיך. לאט. אני רוצה עוד."
לירון ירדה ממני, הסתובבה, עלתה בדוגי על הספה, תחת למעלה. "ככה. עמוק."
נכנסתי לה מאחור. הכוס רטוב, הקונדום חלק, והתחת שלה נחבטה בי בכל דחיפה. היא דחפה אחורה ואמרה: "חזק יותר. אני רוצה להרגיש אותך עד מחר."
דחפתי. קצב. יד על המותן שלה, יד שנייה בין הרגליים, אצבע על הדגדגן, מעגלים כמו שהיא ביקשה כששמתי את היד ולא פגעתי. "כן, שם, אל תוריד."
אסף הוציא, דפנה הסתובבה אליו, ירדה על הברכיים ומצצה לו את הזין עם הקונדום עדיין עליו, עיניים עליי. מלוכלכת. שלי. וגם לא רק שלי, לערב אחד.
לירון התחילה לרעוד. "אני גומרת. אל תעצור. אל תעצור."
לא עצרתי. היא גמרה חזק, כוס מתהדק על הזין, יד תופסת את הכרית, קול שבור. "אההה, כן, פאק, כן."
הרגליים שלי רעדו. "לירון, אני קרוב."
"תוציא," היא אמרה. "תגמור לי על התחת. אני רוצה לראות."
יצאתי, הורדתי את הקונדום כמו שדיברנו, והיא נשארה על ארבע והסתכלה אחורה.
שפריץ ראשון על התחת, שני על הגב התחתון, והיא גנחה כאילו גם זה מזיין אותה. "וואי. כמה שהחזקת."
מולי אסף גמר בקונדום בתוך דפנה, במיסיונרית, והיא עם הרגליים עליו והציפורניים בגב שלו, גומרת שוב, קצר, חד, "כן, כן, כן."
שקט כזה אחר כך. נשימות. צחוק קטן של לירון. דפנה כיסתה את הפנים ביד ואז הזיזה אותה וחייכה אליי, מזיעה, ציצים עולים ויורדים.
"אתה בסדר?" היא שאלה.
"אני בסדר," אמרתי. "אני גמור. תרתי משמע."
התקלחנו בתורות, כי ככה סגרנו, לא ביחד עם כולם. שתינו מים. אסף שם מוזיקה נמוכה.
לירון נתנה לדפנה את המספר ואמרה שאם נרצה עוד ערב, בלי לחץ, הם שם. דפנה אמרה שנחשוב. אני לא דיברתי הרבה. הברכיים עוד לא חזרו.
באוטו, בכביש שחוצה את רחובות, דפנה נהגה כי הידיים שלי עדיין טיפשות. היא שמה יד על הירך שלי ברמזור.
"קיצר," היא אמרה. "בתכלס, היית חרמן עליה או עליי?"
"עלייך כשראיתי אותך גומרת על זין של מישהו אחר," אמרתי. "ואחר כך עליה. ואחר כך שוב עלייך. זה בלגן."
היא צחקה. "יופי. גם אני. ראיתי אותך עם הפה שלה על הזין ורציתי גם לכעוס וגם לשבת לך על הפרצוף."
"בבית," אמרתי.
"בבית," היא ענתה, ולחצה על הגז כשהאור התחלף. "ורק שתדע, יניב, אני זו שהתחלתי. אתה רק בא."
"באתי," אמרתי. "פעמיים אם סופרים את המחשבות באוטו."
היא צחקה עד הרמזור הבא, והיד שלה נשארה על הירך כל הדרך להוד השרון.
תגובות לסיפור (0)