קרן התחילה עליי בצימר
טוב, אז אני רותם, בת שלושים ושתיים, וקרן חברה שלי כבר שבע שנים. בת שלושים וארבע, שיער שחור קצר, פה גדול, תמיד זו שדוחפת אותי לצאת מהבית.
השבוע היא סגרה צימר קטן ליד יקנעם, כאילו טיול בנות אחרי חודש מטורף בעבודה. אני הבאתי יין, היא הביאה שוקולד מריר ופלייליסט מביך.
הגשם התחיל באמצע העלייה, הדרך הפכה לבוץ, ובעל הצימר כתב שלא יוצאים עד הבוקר.
בקיצור, שתינו על הספה מול החלון. היא סיפרה על הדייט האחרון שלה עם בחורה מתל אביב, ואני צחקתי יותר מדי. חשבתי לעצמי: למה הבטן שלי מתהפכת כשהיא אומרת כוס.
היא שמה את הכוס על השולחן והסתכלה עליי. לא כמו חברה. כמו מישהי שכבר החליטה.
"רותם, את מסתכלת לי על הפה כבר שעה."
"שטויות," אמרתי, והקול יצא דק.
היא זזה אליי על הספה. הברך שלה נגעה בברך שלי. חם. היא לא שאלה אם אני לסבית, היא שאלה אם אני רוצה שהיא תנשק אותי. אמרתי כן לפני שהספקתי להתבייש.
הנשיקה הראשונה הייתה איטית, יין על הלשון, והשנייה כבר לא.
היא תפסה לי את העורף ופתחה לי את הפה, והזין לא היה בתמונה ובכל זאת נמס לי בין הרגליים. חשבתי: זה לא קורה לי. ואז זה קרה.
"תגידי לי לעצור אם את רוצה," היא לחשה.
"אל תעצרי."
היא הרימה לי את החולצה. הציצים שלי קטנים, הפטמות כבר קשות מהקור ומהחרמנות, והיא שמה את הפה על אחת ומצצה עד שגנחתי "אההה" כמו מטומטמת.
היד השנייה שלה ירדה על הבטן, פתחה כפתור, נכנסה לתחתונים.
"פאק, את רטובה," היא אמרה, והאצבע החליקה על הכוס שלי, לאט, על הדגדגן, למטה, ולמעלה שוב.
אני לא זו שהתחילה. אני זו שנשכבה, פתחה רגליים ומשכה לה את החולצה.
הציצים שלה גדולים משלי, כבדים, הפטמות כהות, ואני מצצתי אחת כי הידיים שלי רעדו ולא ידעתי מה עוד לעשות. היא צחקה צחוק קצר.
"ככה. תלקקי. אל תתביישי."
היא קמה, הורידה מכנסיים, בלי תחתונים. כוס מגולחת, כבר מבריקה. היא עלתה עליי על הספה, ברכיים לצדדים, והורידה את הכוס שלה על הפה שלי.
ריח חם, מלוח, טעם שאני לא אשכח. ליקקתי כמו שלומדים, למעלה למטה, והיא תפסה לי בשיער.
"כןןן, שם, על הדגדגן, אל תברחי."
ליקקתי יותר חזק. היא רעדה, התחככה לי על הלשון, גנחה בלי בושה. הגשם דפק על הגג. אני הייתי עם הפנים בתוך הכוס של החברה שלי, והכוס שלי זבה על הספה.
היא ירדה לפני שגמרה, הפכה אותי על הגב, הורידה לי את הג'ינס עד הקרסוליים וזרקה אותם. פתחה לי את הרגליים לרווחה.
"אני יורדת לך," היא אמרה. "תסתכלי עליי."
הלשון שלה הייתה רכה ואז מדויקת. היא מצצה לי את הדגדגן, הכניסה אצבע, אחר כך שתיים, וזיינה אותי עם היד לאט. חם, רטוב, מלא. השמעתי קולות שלא הכרתי.
"עוד," אמרתי. "אל תעצרי. תזייני אותי עם האצבעות."
היא העמיקה. האגודל על הדגדגן, האצבעות בפנים, והלשון מתחלפת איתן. הבטן שלי התכווצה. הרגליים רעדו.
גמרתי לה על הפה, חזק, עם "אההה, קרן, פאק", והכוס שלי פעמה סביב האצבעות שלה.
היא לא נתנה לי לברוח. עלתה עליי, שפשפה כוס בכוס, רטוב על רטוב, הדגדגנים נפגשו בכל תנועה. אני תפסתי לה את התחת, משכתי אותה אליי, והיא רכבה עד שהספה חרקה.
"אני גומרת," היא אמרה, קול שבור. "תישארי, תישארי."
היא גמרה עליי, רועדת, ציצים רועדים, פה פתוח, והשפריץ הקטן שלה נמרח לי על הבטן.
אחר כך היא ירדה שוב, ליקקה אותי נקייה, ואני גמרתי פעם שנייה, קצרה וכמעט כואבת, עם היד שלי בשיער שלה.
שכבנו עירומות על השמיכה שהיא משכה מהמיטה. היא הדליקה סיגריה ליד החלון, למרות השלט, וזרקה לי חיוך.
"אז את לא רק חברה."
"בתכלס," אמרתי, "אם הגשם יימשך, אני רוצה אותך עליי עוד פעם. את מתחילה. אני כבר יודעת שאני לא עוצרת."
היא כיבתה את הסיגריה וחזרה לספה.
בבוקר הבוץ עדיין היה שם. אנחנו לא.
תגובות לסיפור (0)