השכנה מאשדוד דפקה עם סוכר
טוב, אז אני עומר, שלושים ושתיים, גר לבד בקומה השלישית באשדוד, רובע י"א, בניין ישן עם קיר דק כמו קרטון.
מולי גרה הדס, עשרים ותשע, אחות במרפאה, שיער כהה קצר, ציצים שתמיד נראים כאילו החולצה קטנה עליהם בשתי מידות.
היינו אומרים שלום בחדר המדרגות וזהו. בתכלס, חשבתי שהיא בקושי יודעת איך קוראים לי.
יום חמישי, גשם מטורף על הזכוכית, ואני על הספה עם יד בתוך המכנסיים. שמעתי אותה דרך הקיר, צוחקת בטלפון, ואז שקטה, ואז המים של המקלחת.
חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי, אני מאונן על שכנה שאני בקושי מכיר".
נעמד לי חזק. ליטפתי לאט, דמיינתי את הציצים שלה רטובים, את הכיפה שלה מתחככת במגבת. הגשם כיסה קצת, אבל הקיר הזה בוגד. פתאום דפיקה.
פתחתי, הזין עדיין קשה במכנסיים, חולצה מקומטת. הדס עמדה יחפה, גופייה לבנה רטובה מהגשם במדרגות, מכנסיים קצרים, וביד כוס סוכר.
"נגמר לי", היא אמרה, והעיניים שלה ירדו ישר לבליטה. "ואתה, דרך הקיר, נשמע כאילו אתה גומר על כל הבניין".
אתם לא מבינים איזה שקט היה שם שנייה.
היא נכנסה, סגרה את הדלת ברגל, שמה את הסוכר על השיש בלי להסתכל. "אני חרמנית כבר שעתיים בגללך. שמעתי אותך נושם. אל תגיד סליחה, תוריד".
היא התחילה. לא אני. היא תפסה לי את העורף ונישקה אותי, לשון חמה, שיניים קלות על השפה, יד שנייה ישר על הזין מעל הבד.
"קשה", היא לחשה. "יופי. רציתי אותו ככה".
היא הפשיטה לי את החולצה, משכה את המכנסיים למטה עם התחתונים, והזין קפץ לה לתוך היד. חם, עבה, הראש כבר רטוב.
היא ירדה על הברכיים על השטיח, הסתכלה למעלה וחייכה. "אני הולכת למצוץ לך עד שתתחנן. אל תזיז את הידיים בהתחלה. אני רוצה להרגיש אותו בפה בלי שתדחוף".
ואז הפה שלה. חם, רטוב, לשון שמסתובבת על הכיפה, שפתיים שלוחצות, יניקה איטית עד שהביצים שלי התכווצו.
"אההה, פאק, הדס".
"ששש", היא אמרה עם הזין בפה, והקול רעד לי בבטן. היא לקחה יותר, עד הגרון, נחנקה קצת, יצאה עם חוט רוק, וחזרה. יד אחת על הביצים, לוחצת בעדינות, יד שנייה מזיזה את הבסיס.
פתאום אני מרגיש את הלשון שלה מתחת, איטית, מלוכלכת, והיא ממלמלת: "טעם טוב. תן לי עוד".
לא החזקתי. תפסתי לה בשיער, לא חזק, והיא הנהנה. "עכשיו כן. תזיין לי את הפה".
דחפתי לאט, אחר כך יותר, והיא גנחה סביב הזין, "מממ", רוק על הסנטר, עיניים דומעות קצת מרוב עומק ועדיין מסתכלות עליי כאילו היא מנצחת.
היא קמה, ניגבה את הפה בגב היד, והורידה את הגופייה. בלי חזייה. ציצים מלאים, פטמות כהות וקשות, ואני כמעט כרעתי.
"תיגע", היא אמרה. "חזק. אני אוהבת שמושכים".
מצצתי פטמה, נשכתי קלות, והיא "אההה, כןןן", דחפה לי את החזה לפרצוף. יד שלי ירדה למכנסיים שלה. רטובה לגמרי, בלי תחתונים, כוס חם וחלקלק.
"את בלי כלום מתחת?"
"בשבילך, מאז המקלחת. שמעתי אותך ונגעתי בעצמי על הקיר. שתי אצבעות. לא הספיק".
היא משכה אותי לספה, עלתה עליי בפישוק, שפשפה את הכוס על הזין בלי להכניס, הכיפה מחליקה בין השפתיים, רטוב נמרח על הבטן שלי.
"תגיד שאתה רוצה", היא לחשה.
"אני רוצה. תעלי. תזייני אותי".
היא ירדה עליי לאט. צר, חם, לוחץ, והיא עצרה באמצע ונשמה. "פאק, אתה ממלא". ואז עד הסוף, ישבן על הירכיים שלי, ציצים רועדים.
היא רכבה. לאט בהתחלה, סיבובים, הכוס בולע ויוצא, קול רטוב בכל פעם שהיא יורדת.
הידיים שלי על המותניים, אחר כך על התחת, מושך אותה חזק יותר כי היא ביקשה: "יותר. אל תתנהג יפה".
הגשם דפק על החלון. המיטה שלה מעבר לקיר חרקה בדמיון שלי, והיא גנחה בקול, בלי בושה, "כן, כן, ככה, תישאר עמוק".
קמתי כשהיא עוד עליי, סובבתי אותה לדוגי על הספה כי היא אמרה "מאחורה, אני רוצה שתזיין אותי כמו ששמעתי אותך בחלומות".
ברכיים על הכרית, תחת למעלה, כוס פתוח ומבריק. נכנסתי במכה אחת. היא צעקה "אההה" ודחפה אחורה.
זיינתי אותה חזק. כף יד על הגב התחתון, השנייה בשיער, הזין נכנס עד הביצים, יוצא כמעט עד הכיפה, וחוזר. הרטיבות שלה על הירכיים שלי. היא רעדה.
"אל תעצור. תגיע לי לנקודה. כןןן, שם".
הושטתי יד מתחת, מצאתי את הדגדגן נפוח, שיפשפתי במעגלים בזמן שאני דופק. היא התחילה להתפרק. "אני גומרת, פאק, אני גומרת, אל תצא".
הכוס שלה התכווץ עליי בגלים, רגליים רועדות, והיא טמנה את הפנים בכרית וצעקה לתוכה. המשכתי, לאט יותר, עד שהיא הרימה ראש.
"עכשיו הפה. אני רוצה שתגמור לי בפה. על הלשון. שאני אראה".
יצאתי. היא הסתובבה, ירדה שוב על הברכיים בין הרגליים שלי, פה פתוח, לשון בחוץ, יד מאוננת לי מהר וחזק.
"תגמור. עכשיו. תן לי את השפריץ".
שתי שניות. שלוש. והגוף שלי ננעל.
גמרתי לה על הלשון, סילון ראשון עבה, שני על השפה, שלישי על הסנטר והפטמה. היא לא זזה.
בלעה חלק, הוציאה לשון להראות לי, וליקקה את מה שנשאר על הכיפה לאט, כאילו קינוח.
"חם", היא אמרה. "ומלוח. טוב".
נשכבתי על הספה מתנשם. היא עלתה, ניגבה את החזה שלי עם הגופייה שלה, וצחקה.
"הסוכר נשאר אצלך", היא אמרה. "מחר אני באה לקחת. ואם אני שומעת אותך שוב דרך הקיר, אני לא דופקת. אני נכנסת".
"הדלת נעולה".
היא הרימה את המפתח הרזרבי מהקערה בכניסה, זה שתמיד שם, וקרצה.
"לא אצלי בחדר המדרגות. לילה טוב, שכן".
קיצר, למחרת קניתי סוכר. שק שלם. הקיר עדיין דק, והגשם באשדוד לא מפסיק כשצריך.
תגובות לסיפור (0)