החבר מהצבא התחיל עליי בחיפה

טוב, אז קוראים לי עידו, אני בן שלושים וארבע, גר בחיפה, ובימי שלישי אני הולך למועדון איגרוף קטן בוואדי סאליב.

לא איזה מקום מלוקק. מאוורר ישן, ריח של זיעה, שק אחד שחורק, וגברים שבאים לגמור אימון וללכת.

בשלישי ההוא נכנס עומר.

עומר מהפלוגה. לא ראיתי אותו שמונה שנים. אותו חיוך עקום, אותן כתפיים, רק הזקן נהיה קצר והחולצה נדבקה לו לחזה.

הוא זיהה אותי לפני שהספקתי להוריד את הכפפות.

"עידו, פאק, אתה עדיין נראה כאילו מישהו העליב אותך בבוקר."

צחקתי. דיברנו קצת בין סטים. הוא גר עכשיו ברחוב מסדה, עשר דקות ברגל. אני גר בהדר.

אחרי המקלחת הוא חיכה לי בחוץ עם בקבוק מים, לא עם בירה. שנינו צלולים לגמרי.

"בוא אליי רבע שעה," הוא אמר. "המאוורר אצלי עובד, ויש לי חולצה נקייה. אתה מזיע כמו בטירונות."

אני לא הזמנתי כלום. אני רק אמרתי טוב.

הדירה שלו קטנה, סלון עם ספה אפורה, חלון לכיוון הים, ומאוורר שבאמת עבד.

הוא זרק לי חולצה. אני פשטתי את שלי.

הוא לא הסיט מבט.

"תכלס," הוא אמר, "חיכיתי לראות אותך בלי חולצה מאז שהיינו בני עשרים וחמש ולא היה לי אומץ."

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי".

הוא התקרב. שם יד על העורף שלי. שאל, לא ברמז, "אתה רוצה שאנשק אותך?"

הגרון שלי היה יבש. אמרתי כן.

הנשיקה שלו הייתה רטובה וישרה. לשון, שיניים קלות על השפה, יד שנייה על המותן.

נעמד לי בתוך השניות.

הוא הרגיש. צחק לי לתוך הפה.

"הנה. ידעתי שהזין שלך לא ישקר."

אתם לא מבינים כמה מהר זה נהיה חם.

הוא הוריד לי את המכנסיים. התחתונים נתפסו על הזין הקשה, והוא משך לאט, בכוונה.

"פאק, עידו. עבה."

הוא ירד על הברכיים על השטיח. לא חיכה שאבקש.

הפה שלו נסגר על הכיפה, חם, רטוב, והלשון הסתובבה מתחת.

גנחתי. "אההה. עומר."

הוא הרים עיניים, הזין עדיין בפה, ושאל במבט אם להמשיך.

שמתי יד על הראש שלו. "כן. אל תעצור."

הוא מצץ עמוק. שפתיים עד הבסיס, רוק על הביצים, יד אחת מגלגלת אותן לאט.

הרגשתי את הגרון שלו נפתח. חום. לחץ. רעד קטן בלסת שלו.

"קיצר, אתה מוצץ כאילו התאמנת על זה," אמרתי.

הוא שחרר את הזין ברעש רטוב. "התאמנתי. ועכשיו אני רוצה את הכוס שלך על הלשון, אם אתה בעניין."

הלב שלי דפק. אמרתי שאני בעניין.

הוא סובב אותי אל הספה, הברכיים על הכרית, התחת בחוץ.

הידיים שלו פתחו אותי. אגודלים חזקים, לא ממהרים.

ואז הלשון.

רטובה, חמה, מלקקת את החור לאט ואחר כך בפנים.

"פאק," אמרתי לכרית. "כןןן."

הוא ירק, לחץ לשון, וליקק עד שהירכיים שלי רעדו.

"אתה רועד," הוא אמר. "חרמנת אותי מהאימון. עכשיו אני רוצה להיכנס."

הוא הוציא קונדום וג'ל מהמגירה. לא הפתעה בשבילו. בשבילי כן.

"תגיד לי אם לעצור," הוא אמר, וקרע את העטיפה.

הזין שלו היה ארוך, ורוד בקצה, קשה לגמרי. הוא גלגל את הקונדום ומרח ג'ל, גם עליי, שתי אצבעות בפנים עד שהתרגלתי אליהן.

"עוד," אמרתי. "אני רוצה את הזין."

הוא נעמד מאחוריי. הכיפה דחפה. לאט. חם. מלא.

עצר באמצע. "נושם?"

"נושם. תזיין אותי כבר."

הוא נכנס עד הסוף.

התחת שלי נסגר עליו, והוא גנח כמו מישהו שחיכה שנים.

ואז הוא זז.

משיכות ארוכות, החוצה כמעט עד הקצה, ופנימה בחום אחד.

הספה חרקה. המאוורר דחף אוויר על הגב המזיע שלי.

"כמה אתה צר," הוא אמר. "פאק, עידו, הכוס שלך אוכל אותי."

דחפתי אחורה. "יותר חזק."

הוא תפס במותניים וזיין. עמוק. קצב של אימון, לא של סרט.

כל כניסה דפקה לי בנקודה שהדליקה לי את הבטן.

הזין שלי נזל על הכרית. לא נגעתי. עוד לא.

הוא הוציא, הפך אותי על הגב, הרים לי רגל על הכתף.

מיסיונר, הפנים שלו קרובים, הזיעה נוטפת לי על החזה.

"תסתכל עליי," הוא אמר, ונכנס שוב.

הסתכלתי. העיניים שלו כהות, הפה פתוח, והזין ממלא אותי בכל תנועה.

"אההה. כן. שם."

הוא מצא את הזווית ונשאר עליה. קצר, קשה, מדויק.

שמתי יד על הזין שלי. הוא הזיז אותה.

"עוד לא. אני רוצה שתגמור מהזין שלי."

ניסיתי. הגוף לא הקשיב למוח, רק לחיכוך בפנים.

הוא רכן, מצץ לי פטמה, ועדיין זיין.

"עומר, אני, פאק, אני קרוב."

"אז תגמור. תתיז לי על הבטן."

הוא תפס את הזין שלי ביד עם ג'ל, שתי משיכות, והזין שלו עמוק.

גמרתי.

שפריץ על הבטן שלי, על החזה, פס אחד עד הסנטר. הגוף רעד, הכוס התכווץ עליו, והוא קילל.

"פאק. כןןן. אתה סוחט אותי."

הוא לא עצר. עוד עשר משיכות, מהירות, והפנים שלו נשברו.

"אני גומר. בפנים, בקונדום. תחזיק."

הוא ננעץ עד הביצים, רעד, וגמר בפולסים שהרגשתי דרך הגומי.

נשאר בתוכי רגע. שנינו נושמים כמו אחרי סיבוב אחרון.

הוא יצא לאט, קשר את הקונדום, זרק לפח, וחזר עם מגבת רטובה.

ניגב לי את הבטן בלי הצגה.

שכבנו על הספה הצרה. הרגל שלו על שלי. הזין שלי עדיין חצי קשה.

"אתה זה שהתחלת," אמרתי.

"ברור," הוא אמר. "היית מחכה עוד שמונה שנים."

צחקתי. "ובשלישי הבא אתה שוב במועדון?"

"אני במועדון," הוא אמר, "ואחר כך אתה שוב על הספה. אם אתה רוצה."

רציתי.

בדרך הביתה בהדר הרגשתי את הצעד שלו עדיין בגוף, וחשבתי רק דבר אחד: יום שלישי אף פעם לא היה כל כך קצר.