בגלריה ביפו היא שמה לי יד

טוב, אז אני יעל, עשרים ותשע, ומיכל בת שלושים ואחת, ובתכלס עד אותו ערב היא הייתה רק החברה מהסטודיו המשותף בפלורנטין.

היא שכרה חלל קטן ביפו, ליד השוק, לפתיחה של צילומים שלה. ביקשה שאבוא לעזור לתלות, כי "את היחידה שלא תעשה לי חור בקיר כמו אידיוטית".

האורחים הלכו. נשארנו עם קליפסים, סולם, ושני בקבוקי מים על הרצפה. היא נעלה את הדלת מבפנים, לא בצורה דרמטית, פשוט שלא ייכנסו מנקים.

"עוד חמש דקות ואני משחררת אותך", היא אמרה, ואז הסתכלה עליי אחרת. לא כמו חברה.

אני עמדתי על הסולם, והיא עלתה מדרגה, שמה יד על הירך שלי, מתחת לשמלה.

"מיכל, מה את עושה?"

"מה שרציתי כל הערב. הסתכלתי עלייך ליד הקיר ונהיה לי רטוב בכוס. תגידי לי לעצור ואני עוצרת".

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי". הלב דפק. לא אמרתי לעצור.

היא עלתה עוד, הפה שלה על הפה שלי, נשיקה איטית ואז רעבה, לשון, שיניים קלות על השפה. היד שלה עלתה, ליטפה לי את הכוס מעל התחתונים.

"פאק, את רטובה", היא לחשה. "את רוצה את זה".

"אני לא יודעת מה אני רוצה", אמרתי, והקול שלי רעד. "אבל אל תורידי את היד".

היא חייכה. "יופי. תרדי".

ירדתי. היא הפשיטה לי את השמלה מעל הראש, פתחה את החזייה, והציצים שלי יצאו לאוויר הקר של החלל. הפטמות קשות. היא תפסה אחת בפה, מצצה, והשנייה בין האצבעות.

"אההה, מיכל".

"תגידי לי שאת רוצה שאני ארד לך".

"אני רוצה. אני רוצה שתלקקי לי".

אתם לא מבינים, אני אף פעם לא אמרתי את זה לאישה. והגוף שלי כבר החליט.

היא הורידה לי את התחתונים, דחפה אותי לשבת על ארגז העץ של המסגרות, פישקה לי את הברכיים, ונשכבה בין הרגליים.

הלשון שלה עברה על הכוס לאט, מלמטה עד הכיפה, ואז היא סגרה את הפה ומצצה.

חם. רטוב. חד.

"כןןן, שם, אל תזוזי".

היא לא זזה. ליקקה במעגלים, תקעה לשון פנימה, חזרה לכיפה, ושתי אצבעות החליקו לתוכי בבת אחת.

"פאק, את צרה וחמה", היא אמרה לתוך הכוס. "תגמרי לי על הפרצוף".

הירכיים רעדו. תפסתי לה בשיער. הגל עלה מהבטן, והכוס התכווצה על האצבעות שלה.

"אני גומרת, אני גומרת, אל תפסיקי".

גמרתי חזק, רגליים נסגרות על הראש שלה, צעקה קצרה שנבלעה בקירות החשופים. היא המשיכה ללקק עד שהתחלתי לצחוק מרוב רגישות.

"די, די, רגע".

היא עלתה, הפה מבריק, ונישקה אותי. טעמתי את עצמי. חשבתי שזה יגעיל אותי. זה רק חירמן אותי יותר.

"עכשיו אני רוצה אותך", אמרתי, מופתעת מהפה שלי. "תורידי בגדים".

היא פשטה גופייה ומכנסיים. בלי תחתונים. כוס מגולחת, שפתיים נפוחות, רטוב שירד לה על הירך.

"שכבתי עלייך כל הערב ככה", היא אמרה. "תטעמי".

השכבתי אותה על המזרן הדק שהביאו לאורחים עייפים. עליתי מעליה, מצצתי לה פטמה, ירדתי בבטן, ופתחתי לה את הרגליים.

הריח שלה עלה לי לראש. ליקקתי פעם אחת, זהירה, ואז עוד פעם, יותר עמוק.

"ככה, יעל, תמצצי לי את הכיפה. כןןן".

נכנסתי לזה. לשון שטוחה, ואז חוד, אצבע אחת, אחר כך שתיים, כופפתי אותן וחיפשתי את הנקודה.

היא קיללה. "פאק, שם, אל תעצרי, תזייני אותי עם היד".

זיינתי אותה עם האצבעות, לאט ואז מהר, והפה לא עזב את הכיפה. היא הרימה אגן, רכבה על הפרצוף שלי בלי לקום, ישבן רועד, ציצים זזים מולי כשהרמתי עיניים.

"אני גומרת לך בפה, קחי, קחי".

הכוס שלה פעמה על הלשון. היא גמרה בצעקה, רטובה על הסנטר שלי, ירכיים סוגרות, ואז נפתחות כי הרגישות שרפה לה.

לא נתתי לה לברוח. עליתי, שיפשפתי את הכוס שלי על הירך שלה, אחר כך ירדתי והצמדתי כוס לכוס, שפשוף איטי, הכיפות נוגעות.

"עוד", היא אמרה. "תשפשפי עד שאת גומרת שוב".

שפשפתי. חם, חלק, רטוב על רטוב. הידיים שלה על התחת שלי, מושכות אותי חזק יותר.

"אני מרגישה אותך", אמרתי. "אני עוד פעם".

גמרתי עליה, קצר וחד, והיא תחבה יד בינינו וגמרה איתי, שפריץ קטן על האצבעות, שתיהן רועדות וצוחקות באמצע.

נשכבנו על המזרן, מזיעות, הציצים שלה על שלי, הלב שלה דופק לי באוזן.

"אז מה, את לסבית עכשיו?" היא שאלה, מחייכת.

"אני לא יודעת מה אני", אמרתי. "אני יודעת שאני רוצה עוד פעם את הפה שלך, רק לא על הסולם".

היא נשכה לי את הכתף. "התמונות עקומות. מחר מתקנים. הלילה את באה אליי".

קיצר, התמונות נשארו עקומות. אני לא.