השפית בטבריה לקחה פיקוד

טוב, אז אני עידו, שלושים ושתיים, ומביא דגים וירקות למסעדות בגליל. בדרך כלל אני פורק, חותם, ובורח לפני שמישהי עם סכין תתחיל לתת לי הוראות.

באותו ערב בטבריה איחרתי. המסעדה של דפנה כבר הייתה סגורה לסועדים, והאור במטבח עדיין דלק.

דפנה בת ארבעים ושבע. שיער כהה עם פס אפור, ידיים חזקות, חיוך של מישהי שלא מבקשת רשות. היא הסתכלה על הארגזים ואז עליי, מלמטה למעלה, בלי להתבייש.

"אתה מאחר," היא אמרה. "אז אתה נשאר. תוריד את התיק. אני רעבה, ואתה נראה לי בדיוק מה שחסר לי פה."

חשבתי לעצמי: "היא צוחקת, או שהיא באמת מתחילה עליי."

היא לא צחקה.

היא סגרה את הדלת מבפנים, שמה לי צלחת על הדלפק, וחתכה עגבנייה כמו שהיא חותכת ויכוח. שמן זית, מלח, פרוסת לחם חם. היא האכילה אותי ביד.

"תפתח," היא אמרה.

פתחתי. השמן נזל לי על השפה, והיא ניגבה אותו באגודל, לאט, ואז לקחה את האגודל לפה שלה.

אתם לא מבינים מה המבט הזה עשה לי. נעמד לי עוד לפני שהיא נגעה בי באמת.

"אני רואה," היא אמרה, והעיניים שלה ירדו למכנסיים. "יופי. אני אוהבת גבר שמתחרמן מהר ולא מתחיל להתנצל."

היא התקרבה. ריח של שום, לימון ועור חם. היא שמה לי יד על העורף ומשכה אותי לנשיקה, לא ביקשה, פשוט לקחה. לשון, שיניים קלות על השפה, והגוף שלה נצמד אליי.

"תחזיק אותי," היא לחשה. "אבל אל תזוז עד שאני אומרת."

קיצר, עמדתי שם כמו אידיוט חרמן והחזקתי לה את המותניים.

היא פתחה את החולצה שלה בעצמה. ציצים מלאים, כבדים, פטמות כהות שכבר עמדו. היא הרימה לי את היד ושמה אותה עליהם.

"ככה. תמצוץ. לא עדין מדי."

ירדתי עם הפה לפטמה, מצצתי, לקקתי, והיא גנחה "אההה, כןןן, חזק יותר." היד השנייה שלה כבר הייתה לי במכנסיים, עוטפת את הזין, לוחצת, בודקת.

"קשה," היא אמרה, וחייכה. "יופי. עכשיו תרד לי."

היא הפשילה את המכנסיים, עלתה על שרפרף נמוך ליד הדלפק, ופישקה רגליים. הכוס שלה הייתה רטובה, חמה, פתוחה לי מול הפנים. היא תפסה לי בשיער.

"תלקק. לאט בהתחלה, ואז כמו שאתה רעב."

לקקתי. מלוח, חם, רטוב על הלשון. עברתי על הכיפה, מצצתי אותה, והחדרתי אצבע בזמן שהלשון לא עזבה. היא רעדה, לחצה לי את הראש לכוס, ודיברה מלוכלך בלי להתבייש.

"כן, ככה, תאכל אותי. אל תעצור. אני גומרת לך על הפנים אם תמשיך."

המשכתי. היא התחילה לרעוד, הירכיים נסגרו לי על האוזניים, והיא גמרה בצעקה קצרה, "פאק, כןןן," והכוס פעמה לי על הלשון.

היא לא נתנה לי אוויר יותר מדי. משכה אותי למעלה, נישקה אותי עם הטעם שלה, ופתחה לי את הג'ינס.

"עכשיו אתה. אבל אני מנהלת."

היא ירדה על הברכיים על הרצפה הקרה, הוציאה לי את הזין, והסתכלה עליו כמו על מנה שהיא הולכת לטעום. ליקקה מהביצים עד הקצה, לאט, ואז בלעה אותי עמוק.

חם. רטוב. הלשון שלה מסתובבת, והיד לוחצת בבסיס.

"דפנה," אמרתי, "אני הולך לגמור אם את ממשיכה ככה."

היא הוציאה אותי מהפה עם חוט רוק, וצחקה. "לא. אתה גומר איפה שאני שמה אותך. בוא."

היא הסתובבה אל הדלפק, רכנה, ודחפה אליי את התחת. עגול, חזק, והכוס מבריקה בין הרגליים.

"דוגי. תיכנס. לאט, עד הסוף, ואז תזיין כמו שאני אומרת."

נכנסתי. הכוס בלעה אותי, חמה וצפופה, והיא נאנחה "אההה" ודחפה אחורה עד שהביצים נגעו בה.

"עכשיו. חזק."

זיינתי אותה. כל חדירה עם קול רטוב, הידיים שלי על המותניים, והיא מנחה: "יותר עמוק. תחזיק. אל תגמור. תסתכל איך התחת שלי זז עליך."

ופתאום אני מרגיש אותה מתהדקת, והיא אומרת "אל תעצור, אני עוד פעם," וגומרת על הזין, רועדת, מורחת אותי.

היא יצאה ממני, הסתובבה, והורידה אותי לכיסא של הטבחים. עלתה עליי ברוכבת, תפסה לי את הפנים, והכניסה אותי בעצמה.

"עכשיו אני זזה. אתה יושב."

היא רכבה. ציצים קופצים לי על החזה, פטמות בפה שלי כשהיא רצתה, והכוס עולה ויורדת על כל האורך. היא שמה לי יד על הצוואר, לא חזק, רק כדי שאבין מי פה מחליט.

"תסתכל עליי. אני רוצה לראות אותך מתחרמן."

הסתכלתי. בתכלס, לא ראיתי שום דבר אחר. האישה הזאת, ארבעים ושבע, מזיינת אותי על כיסא במטבח שלה כמו שהיא במטבח שלה.

"תיגע לי בכיפה," היא אמרה.

שמתי אגודל, ועיגלתי. היא גנחה יותר גבוה, רכבה יותר מהר, והציפורניים ננעצו לי בכתפיים.

"כןןן. ככה. אל תזוז. אני גומרת."

היא גמרה שלישית, התכווצה עליי, והמצח שלה נפל לי על הכתף. רטובה, חמה, רועדת, ועדיין לא משחררת.

"עוד לא," היא לחשה. "אני רוצה אותך בפה. תגמור לי בפה."

היא ירדה, לקחה את הזין הרטוב ממנה, ומצצה חזק. יד על הביצים, לשון על הקצה, עיניים עליי.

"תגמור. עכשיו."

לא החזקתי. הגמר עלה לי מהבטן, והשפריץ לה לפה, חם, ארוך, והיא בלעה ולא עזבה עד שרעדתי.

היא ניגבה את השפה, עלתה, ונישקה אותי קצר.

"טעים," היא אמרה. "מחר אתה מגיע בזמן. ואם תאחר שוב, אני שמה אותך על הדלפק לפני הדגים."

חשבתי לעצמי: "אני הולך לאחר בכוונה."

למחרת הגעתי עשר דקות אחרי השעה. היא כבר חיכתה עם המפתח ביד.