החבר מהצבא נשאר אחרי האימון

טוב, אז אני עומר, שלושים ושתיים, גר ברחובות ליד פארק המדע, ועובד במעבדה שסוגרת מאוחר.

באותו ערב נכנסתי לחדר הכושר ברחוב הרצל, אחרי משמרת, רק כדי להוריד את היום מהגוף.

ופתאום אני רואה אותו על הספסל. גלעד, מהפלוגה. אותו חיוך עקום, רק עם זקן קצר וכתפיים שעשו עוד כמה שנים של ברזל.

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי."

הוא הרים עיניים, קפא שנייה, ואז צחק: "עומר? יא בן זונה, אתה עדיין חי?"

התחבקנו כמו חבר'ה, אבל החיבוק נשאר שנייה יותר מדי, והחזה שלו היה חם ומזיע על שלי.

דיברנו בין הסטים. הוא בן שלושים וארבע, גר בנס ציונה, בא לבקר את אחיו, וקפץ לאימון כי המנוי הישן עוד עובד.

אני זוכר אותו מהצבא, שקט, חד, תמיד עם הבדיחה היבשה. לא ידעתי אז שאני מסתכל עליו ככה.

היום ידעתי.

אתם לא מבינים איך הוא נראה בגופייה השחורה, הזרועות מתוחות, והמבט שחזר אליי בכל פעם שהרמתי משקל.

במלתחה, אחרי המקלחת, עמדנו עם מגבות. הוא שאל אם אני עדיין גר לבד.

אמרתי שכן, חמש דקות הליכה, ויש לי מזגן שלא עושה רעש.

הוא חייך: "אתה מזמין אותי, או שאתה סתם מדבר?"

אמרתי: "אני מזמין. אם בא לך."

"בא לי," הוא אמר, בלי להתבלבל. "מזמן בא לי, בכנות."

הלב שלי עשה משהו מטופש.

הלכנו ברגל. לילה חם, רחוב שקט, והזין שלי כבר חצי עומד במכנסיים כי הוא הלך קרוב מדי.

בדירה הדלקתי מזגן, מזגתי מים קרים, והוא עמד במטבח והסתכל עליי כמו על משהו שהוא כבר החליט לקחת.

בקיצור, אני זה שיזמתי. הנחתי את הכוס, ניגשתי אליו, ושמתי יד על העורף שלו.

"אפשר?" שאלתי.

"תנשק אותי כבר," הוא אמר.

הנשיקה הייתה קשה, פה פתוח, לשון, וטעם של משחת שיניים מהמלתחה. הוא גנח לתוך הפה שלי, "מממ", והצמיד את הירך לזין שלי.

נעמד לי לגמרי.

הידיים שלי ירדו לחזה, לפטמות הקשות מתחת לחולצה, והוא רעד.

"פאק, עומר."

הורדתי לו את החולצה. בטן חמה, שיער דק, פטמות כהות. ליקקתי אחת, מצצתי, והוא תפס לי בשיער.

"אל תפסיק. חרמנת אותי כבר במכון."

פתחתי לו את המכנסיים. הזין שלו קפץ החוצה, עבה, קשה, הכיפה מבריקה.

כרעתי על הרצפה במטבח, בלי לחכות לסלון, ותפסתי אותו בבסיס.

"תמצץ לי," הוא אמר, והקול שלו נשבר.

לקחתי אותו לפה. חם, מלוח קצת, כבד על הלשון. ירדתי עד שהכיפה נגעה בגרון, עליתי, וליקקתי את החריץ.

הוא גנח: "אההה, כןןן, ככה."

מצצתי לאט ואז מהר, יד על הביצים, והוא דחף בעדינות ואמר: "עוד. הפה שלך פצצה."

קמתי, נישקתי אותו עם הטעם שלו על השפתיים, והוא פתח לי את הג'ינס.

"גם אני רוצה," הוא אמר, וירד.

המציצה שלו הייתה רעבה. לשון על הכיפה, יד מסובבת, והוא הסתכל עליי מלמטה.

ופתאום אני מרגיש את כל החום של הפה שלו, והברכיים שלי נמסות על הלינוליאום.

"חכה," אמרתי. "בוא למיטה. אני רוצה לזיין אותך, אם אתה בעניין."

הוא חייך: "אני בעניין. יש לך ג'ל?"

היה לי.

בחדר הורדנו את מה שנשאר. הוא שכב על הגב, רגליים פתוחות, הזין שלו זקור על הבטן, והתחת שלו עגול וקשה מהסקוואטים.

ליקקתי לו את הביצים, ירדתי, וליקקתי את החור. הוא קפץ, צחק, ואז גנח: "פאק, תמשיך."

הלשון שלי עבדה שם, רטובה, איטית, והאצבע נכנסה עם ג'ל. חם, הדוק, והוא דחף אליי.

"עוד אצבע. כן. אל תמהר לי, ואז תזיין אותי."

שתי אצבעות, הוא רעד, והזין שלו טפטף על הבטן.

"בוא," הוא אמר. "אני רוצה אותך בפנים."

שמתי קונדום, ג'ל, ונכנסתי לאט. החום תפס אותי, הדוק, והוא נשף: "רגע. רגע. עכשיו. עוד."

נכנסתי עד הסוף. שנינו גנחנו.

מיסיונרית קודם. הרגליים שלו על הכתפיים שלי, ואני זז לאט, עמוק, ומנשק אותו בין הדחיפות.

"יותר חזק," הוא אמר. "אני לא פורצלן. תזיין אותי."

הגברתי. המזרן חרק, העור שלנו נדבק, והקולות היו רטובים וקצרים.

"אהה. כןןן. שם. אל תזוז מהזווית הזאת."

הוא תפס את הזין שלו והתחיל לשפשף.

"חכה," אמרתי. "אני רוצה אותך מעליי."

התהפכנו. הוא רכב, ידיים על החזה שלי, והתחת שלו ירד על הזין עד הביצים.

בתכלס, זה היה המחזה. גלעד, החבר השקט מהשמירות, רוכב עליי וגונח בלי בושה.

"פאק, אתה ממלא אותי."

הוא זז מהר, הפטמות שלו קשות, והזיעה ירדה לו על הבטן.

תפסתי אותו במותן ודחפתי מלמטה. הוא צעק: "כןןן, עומר, ככה."

"תסתובב," אמרתי. "דוגי. אני רוצה את התחת שלך."

הוא ירד על ארבע, גב קמור, ופתח לי את עצמו.

נכנסתי בבת אחת, עמוק, והוא דחף אחורה.

"תזיין. אל תעצור. אני קרוב."

זיינתי אותו חזק. כף יד על הגב התחתון, השנייה על הכתף, והחדר התמלא בנשימות ובמכות בשר.

ופתאום אני מרגיש אותו מתהדק, רועד, והזין שלי נמעך.

"אני גומר," הוא אמר. "תישאר בפנים. תמשיך."

הוא שפשף את עצמו, הגב התקמר, והשפריץ על הסדין, ארוך, חם, עם גניחה שבורה: "אההה, פאק, כןןן."

הדופק שלו סביב הזין שלי גמר אותי.

"איפה אתה רוצה?" שאלתי, כבר על הקצה.

"בפה," הוא אמר, והסתובב.

הורדתי את הקונדום, הוא פתח פה, ואני גמרתי לו על הלשון ועל השפתיים. שפריץ עבה, והוא בלע וליקק את השאר מהכיפה.

"טעים," הוא אמר, וצחק. "מי היה מאמין, אחרי שמירות בנגב."

נפלנו על המיטה, מזיעים, דביקים, והמזגן סוף סוף עשה את שלו.

הוא ניגב את הסנטר, הסתכל עליי, ואמר: "אז המנוי הישן עדיין עובד. גם אצלך?"

אמרתי: "רק אם אתה בא שוב ביום חמישי. והפעם בלי ספסל באמצע."

הוא נשך לי את הכתף. "סגרנו. תביא ג'ל חדש. גמרנו את זה."

וככה נרדמנו, שני גברים מבוגרים, עם חיוך מטופש, ורחובות בחוץ המשיכה להיות שקטה כאילו לא קרה כלום.