שירה נשארה אחרי המקהלה

טוב, אז אני אורי, שלושים וארבע, גר בכרמיאל, ושר במקהלה העירונית כבר שנתיים כי בעבודה אמרו שזה מוציא את הראש ונתקעתי.

שם פגשתי את שירה.

שירה בת שלושים ושתיים, אלט, שיער כהה שתמיד בורח מסיכה עקומה, וחיוך שעושה לי בלגן בבטן מאז החזרה השלישית.

אתם לא מבינים. שנתיים אני יושב שתי שורות מאחוריה, שומע אותה שרה, ובכל פסקה היא מסתובבת עם בדיחה על המנצח ואני צוחק כמו אידיוט.

ובתכלס, כמעט בכל חזרה נעמד לי קצת במכנס ואין לי לאן לברוח.

אחרי החזרות נשארנו תמיד לקפה הנוראי של המטבחון.

היא סיפרה על הדירה בשכונה הוותיקה, על העבודה בעירייה, על זה שהיא שונאת את השיר החדש ושרה אותו בכל זאת כי הקול שלה יושב עליו מושלם.

אני הסתכלתי על הפה שלה יותר מדי.

חודש שעבר, בחניון, היא שמה לי יד על הזרוע ולא זזה.

חשבתי לעצמי: "תנשק אותה, דפוק". ולא נישקתי. הלכתי הביתה עצבני על עצמי.

בקיצור, אתמול הייתה חזרה ארוכה לקראת הופעה.

יצאנו באחת עשרה. גשם כבד על כרמיאל, כולם ברחו למכוניות, והאולם נשאר עם כיסאות הפוכים וריח של קפה קר.

שירה נשארה לאסוף דפים מהפסנתר.

הסתכלתי עליה מהדלת, על הגב, על התחת בג'ינס, על השיער שעוד היה לח מההליכה, והחלטתי.

חשבתי לעצמי: "אם אתה לא אומר לה היום, אתה גומר את השנתיים האלה לבד".

ניגשתי אליה.

"שירה", אמרתי. "שנתיים אני מת עלייך. נמאס לי לשיר לידך וללכת הביתה עם זין קשה ובלי אותך".

היא שמה את הדפים על הפסנתר והסתכלה לי ישר בעיניים.

"גם אני", היא אמרה. "חשבתי שאתה אף פעם לא תזוז. טוב שבאת".

"אני רוצה אותך פה, עכשיו", אמרתי. "אם את בעניין עד הסוף, תגידי, ואני נועל".

"אני בעניין", היא אמרה, והקול כבר היה נמוך. "תנעל. ואז תנשק אותי כבר".

נעלתי את הדלת הראשית מבפנים וחזרתי אליה.

הנשיקה לא הייתה יפה. לשון, שיניים קלות, הידיים שלי על המותניים, והיא נצמדה ונאנחה לי לתוך הפה.

הזין נעמד לי מיד, קשה, לוחץ לה על הבטן דרך הג'ינס, והיא שפשפה אותו עם הירך.

"וואי, אורי", היא אמרה. "זה מה שהחבאת לי שנתיים?"

"כן. ועכשיו אני רוצה להוריד לך את החולצה".

"תוריד".

הורדתי את חולצת הכפתורים השחורה.

מתחת לא הייתה חזייה, והציצים יצאו אליי חמים, מלאים, עם פטמות כהות שכבר עמדו.

לקחתי אחת לפה, מצצתי, ליקקתי מסביב, והיא תפסה לי בשיער.

"אההה, כןןן, ככה", היא לחשה. "אל תעדן לי. אני חרמנית עליך כבר חודשים".

היד שלי ירדה לג'ינס, פתחה כפתור, רוכסן, ונכנסה לתחתונים.

הכוס שלה היה רטוב נורא, חם, חלקלק, והיא רעדה כשנגעתי בכיפה.

"פאק", היא אמרה. "אתה מרגיש? אני רטובה לך מהשורה השנייה בכל חזרה".

"אני רוצה ללקק לך", אמרתי. "שבי".

הורדתי לה את הג'ינס ואת התחתונים, הושבתי אותה על כיסא רחב ליד הבמה, וירדתי על הברכיים.

ליקקתי לאט, מהפתח עד הכיפה ובחזרה, ואז יותר חזק, עם לשון שטוחה.

הטעם היה מלוח ומתוק, והירכיים שלה נסגרו לי על האוזניים.

"אל תעצור", היא גנחה. "תלקק לי את הכוס, אורי, כן, שם".

הכנסתי אצבע, אחר כך שתיים, ומצצתי את הכיפה בזמן שקימרתי פנימה.

היא גמרה לי על הלשון, פתאום, עם צעקה קצרה שהדהדה באולם, והכוס התכווץ על האצבעות.

"כןןן, פאק, אל תזוז".

נשארתי שם עד שהרעד נרגע, וליקקתי לאט את מה שירד.

היא משכה אותי בשיער, נישקה את עצמה מהפה שלי, וצחקה.

"עכשיו תורי. תוציא את הזין".

פתחתי מכנסיים.

הזין יצא קשה, עבה, והיא ירדה על הברכיים על רצפת העץ, תפסה בבסיס, והכניסה לפה.

אתם לא מבינים איך היא מצצה. עמוק, רטוב, רוק על הסנטר, יד על הביצים, עיניים למעלה.

"שירה", גנחתי. "הפה שלך, פאק".

היא הוציאה אותו, ליקקה את הקצה, ואמרה: "תזיין לי את הפה קצת. תחזיק לי בראש".

החזקתי, והזזתי את האגן לאט.

היא גנחה סביב הזין, "מממ", והחזיקה לי בירכיים.

הרגשתי את הגרון, חם, לוחץ, וכמעט גמרתי.

"חכי", אמרתי. "אני רוצה להיות בתוכך".

היא קמה, ניגבה את הפה, ומשכה אותי לפסנתר.

"קודם פה", היא אמרה. "חלמתי שתכופף אותי על הכלי הזה".

היא נשענה על הפסנתר, תחת אליי, רגליים פתוחות.

ליטפתי לה את הכוס מאחורה, מרחתי את הרטיבות, ונכנסתי לאט.

חם. צר. ואז היא נפתחה סביבי עד הביצים.

"אההה", היא אמרה. "כן, ככה, תישאר רגע עמוק".

נשארתי, זזתי קצת, והיא דחפה אחורה.

"עכשיו תזיין. לאט, ואחר כך חזק".

זיינתי אותה על הפסנתר, יד אחת על המותן ויד על הציץ, והקולות הרטובים מילאו את האולם.

"פאק, אורי, הזין שלך ממלא אותי", היא גנחה. "אל תעצור".

הוצאתי, סובבתי אותה, והרמתי אותה לשבת על הקצה.

היא כרכה רגליים סביבי, ואני נכנסתי במיסיונרית עומדת, פנים אל פנים.

נישקתי אותה בזמן שדחפתי, והיא נשכה לי את השפה.

"לבמה", היא לחשה. "אני רוצה לרכוב עליך על הבמה".

עלינו שתי מדרגות.

העץ היה קריר, הווילונות סגורים, ומנורה צהובה אחת נשארה דולקת.

שכבתי על הגב, והיא עלתה עליי, תפסה את הזין, ושיקעה אותו בכוס לאט עד הסוף.

"אלוהים", היא אמרה, והעיניים נעצמו. "אתה עמוק".

היא התחילה לזוז בעיגולים, והציצים קפצו לי מול הפנים.

תפסתי פטמה בפה ומצצתי, ויד שנייה על התחת.

"כן, תמצוץ", היא לחשה. "ותחזיק חזק. אני רוצה להרגיש אותך בכל תנועה".

היא האיצה.

השיער השתחרר, נדבק לה לצוואר, והיא גנחה בלי בושה.

"כןןן, הזין שלך, פאק, אני מרגישה אותך עד הבטן".

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי". ובדיוק אז זה קרה, שירה רוכבת עליי על הבמה בכרמיאל, רטובה ורועדת.

"אני קרובה", היא אמרה. "שים לי אצבע על הכיפה".

שמתי.

היא שפשפה את עצמה על היד שלי תוך כדי רכיבה, והנשימה נשברה.

"אההה, כן, אל תוריד, אני גומרת".

היא גמרה עליי, הכוס נסגר בגלים, והציפורניים ננעצו לי בחזה.

נשארתי בתוכה עד שהיא נרגעה, מזיע, עדיין קשה.

"דוגי", היא אמרה, והקול צרוד. "בוא מאחורה. אני עוד רוצה".

היא ירדה על ארבע, תחת מולי, כוס פתוח ומבריק.

נכנסתי בבת אחת, תפסתי במותניים, ודחפתי עד הסוף.

היא צעקה מחרמנות ודחפה אחורה.

"ככה, אל תעצור, תזיין אותי, אורי, יותר".

זיינתי אותה בקצב, העור נחבט, והאולם החזיר את הקול כמו עוד קול במקהלה.

הושטתי יד, מצאתי שוב את הכיפה, ושפשפתי בזמן שדחפתי.

"פאק, כןןן, שם, אני עוד פעם", היא גנחה.

היא גמרה שוב, רועדת, כמעט נופלת על המרפקים, ואני האטתי עד שהגל עבר.

"אני רוצה לראות אותך גומר", היא אמרה והסתובבה. "תגמור לי בפה. אני רוצה לטעום אותך".

כרעתי, והיא פתחה פה, יד על הביצים, עיניים עליי.

נכנסתי לא עמוק, והיא מצצה חזק, לשון על הקצה, יד שנייה עולה ויורדת.

"שירה, אני גומר", אמרתי.

השפריץ יצא חם וארוך, והיא בלעה, גנחה, וליקקה עד שלא נשאר כלום.

נשכבתי לידה על הבמה, שנינו מזיעים, והמנורה הצהובה זמזמה.

בחוץ הגשם עדיין ירד על כרמיאל.

"אז", היא אמרה אחרי דקה, "מחר יש חזרה".

"כן".

"אם אתה שר שתי שורות מאחוריי ולא בתוך הפה שלי, אני מעליבה אותך בהפסקה".

צחקתי.

"סגרנו. אבל קודם את באה איתי לנעול. לא סומך עלייך שתברחי למכונית".

היא נשקה לי על הזין הרך, סתם להרגיז, וקמה לחפש את הג'ינס.

"תביא מפתח, זמר. יש כיסאות לאסוף. ואחר כך אצלי. אני עוד לא גמרתי איתך".