השולחן המתקפל ביקנעם

טוב, אז מאיה גמרה קורס עיסוי שוודי לפני חודשיים, ואני, נועם, בן שלושים ושתיים, חשבתי שזה יישאר תחביב של יום שישי עם בובה מגומי.

טעיתי.

ביום חמישי חזרתי מהנגרייה ביקנעם עם גב תפוס. הדירה הקטנה שלנו ברחוב התמר הריחה משמן שקדים, ובסלון עמד שולחן מתקפל שלא היה שם בבוקר.

"תוריד חולצה," היא אמרה, בלי שלום. "ומכנסיים גם. תחתונים נשארים, בינתיים."

"בינתיים?"

"אל תשאל שאלות. תשכב על הבטן."

היא בת עשרים ותשע, שיער שחור אסוף, גופייה שחורה, ומכנסיים קצרים שחשפו רגליים שראיתי אלף פעם ועדיין עשו לי משהו. היא לא חיכתה שאתלהב. היא כבר החליטה.

שכבתי. הסדין היה חם מהשמש שנכנסה מהמרפסת. היא שפכה שמן על הגב, וכפות הידיים שלה נכנסו לשכמות כמו שהיא יודעת לעבוד עם בצק: חזק, לאט, בלי לבקש רשות לכל לחיצה.

"תנשום," היא אמרה. "אתה קשה כמו קרש."

"הגב," אמרתי.

"לא רק הגב."

היא צחקה. הידיים ירדו למותניים, לחצו על האגן, והאגודל שלה נכנס מתחת לגומי של התחתונים, ממש על תחילת התחת.

נעמד לי. על הבטן. מביך, חם, ואי אפשר להסתיר.

"אני מרגישה," היא לחשה לאוזן. "אל תתבייש. זה חלק מהטיפול."

"איזה טיפול, מאיה?"

"שתוק ותהנה."

היא עלתה על השולחן, ישבה על הירכיים שלי, והמשקל שלה דחף את הזין אל הסדין. הגופייה שלה התחככה בגב המשומן. הפטמות שלה היו קשות, הרגשתי אותן דרך הבד.

חשבתי לעצמי: זה לא עיסוי. זאת היא שחרמנה עליי כל הדרך מהקורס.

היא הפכה אותי. התחתונים שלי עמדו כמו אוהל, והשמן נמרח על הבטן.

"וואי," היא אמרה, והביטה בזין בלי להתבייש. "המטופל במצב חירום."

"אז תטפלי."

"אני יוזמת הערב. אתה שוכב."

היא הורידה לי את התחתונים, תפסה את הזין ביד שמנונית, וליטפה לאט מהכיפה עד הביצים. חם. חלקלק. האגודל שלה הסתובב על הכיפה, ואני גנחתי כמו אידיוט.

"אההה. ככה."

"עוד לא," היא אמרה, וירדה מהשולחן.

היא פשטה את הגופייה. הציצים שלה, מלאים, פטמות כהות זקורות, נעצרו מולי. אחר כך המכנסיים. בלי תחתונים. הכוס שלה כבר היה רטוב, ראיתי ברק על השפתיים.

"רציתי את זה מהרגע שקניתי את השולחן," היא אמרה. "שתוכל לשכב ואני אעשה בך מה שבא לי."

היא עלתה שוב, הפעם מולי, ורכבה על הבטן. הכוס החליק על העור המשומן, חם ורטוב, והיא שפשפה את הדגדגן על הזין בלי להכניס.

"פאק," היא לחשה. "אתה קשה."

"תיכנסי כבר."

"עוד לא. קודם אני טועמת."

היא ירדה, כרעה בין הרגליים, ולקחה את הזין לפה. שמן ורוק. היא מצצה לאט, לשון על הכיפה, יד על הביצים, והעיניים עליי.

"מממ," היא אמרה עם הפה מלא. "טעם של שקדים ושלך."

היא מצצה עמוק, עד שנגעתי בגרון, ויצאה עם חוט רוק. חזרה. שוב. הקצב עלה. היד השנייה שלה הייתה בין הרגליים שלה, אצבעות בכוס, רטובות עד פרק האצבע.

"מאיה, אם תמשיכי, אני גומר."

היא יצאה. "לא בפה. אני רוצה אותך בפנים."

היא עלתה, תפסה את הזין, והתיישבה עליו בבת אחת.

חם. צר. רטוב עד הטירוף.

"אההה, כןןן," היא גנחה, והציצים קפצו כשהיא התחילה לרכוב.

השולחן חרק. לא היה לי אכפת. היא רכבה מהר, ידיים על החזה שלי, הכוס בולע את הזין עד הביצים והזין יוצא עד הכיפה. כל פעם שהיא ירדה, שמעתי את הרטיבות.

"תסתכל," היא אמרה. "תראה איך אני בולעת אותך."

הסתכלתי. הכוס שלה נמתח על הזין, מבריק משמן וממנה. הפטמות זזו מול הפרצוף. תפסתי ציץ אחד ומצצתי פטמה, והיא צעקה.

"כן, תמצוץ. אל תעצור."

היא רכבה חזק יותר. הירכיים שלה רעדו. היא שפשפה את הדגדגן עם האצבע בזמן שהזין היה עמוק, והקול שלה נשבר.

"אני גומרת. פאק, אני גומרת."

הכוס התכווץ סביבי, גל אחרי גל, והיא צעקה לתוך הדירה עד שהשכנים בטח שמעו. לא עצרתי. החזקתי לה את המותניים ודחפתי מלמטה, והיא רעדה עליי כמו מישהי שאין לה עצמות.

כשהיא נרגעה, היא ירדה, הפנתה את הגב אליי, ועלתה על ארבע על השולחן.

"דוגי," היא אמרה. "עכשיו. חזק. אני עוד רטובה."

קמתי מאחוריה. התחת שלה היה משומן, עגול, פתוח. החלקתי את הכיפה על הכוס, והיא דחפה אחורה עד שנכנסתי עד הסוף.

"אההה. ככה. תזיין אותי."

זיינתי. לאט בהתחלה, ואז מהר. הידיים על המותניים, הביצים נחבטות בכוס הרטוב, והשולחן זז על הרצפה סנטימטר בכל דחיפה.

היא גנחה בלי הפסקה, "כןןן, עוד, אל תעצור, תרגיש כמה אני רטובה".

הכנסתי יד מתחתיה, מצאתי את הדגדגן, ושפשפתי בזמן שדחפתי. היא צרחה שוב, הכוס נסגר עליי, והרגליים שלה רעדו על השולחן.

"עוד פעם," היא התנשפה. "אלוהים, עוד פעם."

לא יכולתי יותר. "איפה?"

"על הגב. על התחת. אני רוצה להרגיש את זה."

יצאתי. היא נשארה על ארבע, התחת למעלה, והזין ביד. שלוש תנועות וגמרתי. שפריץ חם על הגב התחתון, על התחת, טיפות שירדו לחריץ. עוד אחד על הירך. הברכיים שלי רעדו.

"פאק," היא צחקה, מתנשפת. "המטופל גמר על המטפלת."

ניגבתי לה את זה עם המגבת שהיא הכינה מראש, כמו מישהי שתכננה את הסוף. היא התהפכה, נישקה אותי עם טעם של שמן, ואמרה שהשולחן שרד.

"רק השולחן," אמרתי. "אני גמור."

"יופי. מחר יש לך תור שני. הגב עוד תפוס, ואני עוד לא גמרתי איתך."

בקיצור, הקורס הזה היה ההשקעה הכי טובה שלה. והשולחן? עדיין עומד בסלון. אני כבר מפחד מיום שישי.