היא נעלה את המחסן בלוד

טוב, אז אני הדס, בת שלושים ושתיים, ולפני הלילה הזה הייתי בטוחה שאני יודעת מה עושה לי את זה.

יעל ואני חברות כבר ארבע שנים, מהעבודה בעיריית לוד. היא בת שלושים וארבע, גבוהה, שיער שחור קצר, ופה גדול שלא שותק אף פעם.

הערב היינו אמורות רק לסגור את מחסן התרומות מאחורי הספרייה. גשם זלג על הגג, והמשאית של העירייה לא הגיעה.

קיצר, נשארנו שתינו עם ארגזים, תה קר, ותאורה צהובה שמזמזמת כמו מקרר עייף.

היא לבשה גופייה שחורה ומכנסיים קצרים. אני בג'ינס רטוב מהריצה מהאוטו, עם שיער דבוק לצוואר.

"את קופאת," היא אמרה, וזרקה לי את הקפוצ'ון שלה.

שמתי אותו. הוא הריח כמו הבושם הזול שלה, וזה עשה לי משהו בבטן שלא רציתי לתת לו שם.

עבדנו בשקט. היא הרימה ארגז, השריר בזרוע זז, ואני הסתכלתי יותר מדי על הקו של המותן.

"מה?" היא תפסה אותי.

"כלום. תמשיכי."

היא צחקה. "את מסתכלת עליי כבר חודשיים, הדס. אל תעשי את עצמך."

הרגשתי את הפנים נשרפות. "את חברה שלי. אני לא..."

"את כן," היא אמרה, וניגשה עד שהברכיים שלנו נגעו. "ואני כבר לא מחכה שתגידי את זה לבד."

היא שמה יד על הלחי שלי. היד הייתה חמה, קצת מלוכלכת מאבק ספרים, והאגודל ליטף לי את השפה.

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי."

והיא נישקה אותי.

לא נשיקה של חברה. פה פתוח, לשון, רעבה, עם שיניים קלות על השפה התחתונה.

עמדתי קפואה שנייה. אחר כך הגוף החליט בשבילי. החזרתי לה, תפסתי אותה במותן, והרגשתי את הציצים שלה נלחצים אליי דרך הגופייה.

"סוף סוף," היא לחשה לתוך הפה שלי. "רציתי את הכוס שלך מהיום שראיתי אותך רוקדת בחתונה של דנה."

"יעל," אמרתי, והקול יצא דק. "אני לא יודעת איך עושים את זה עם אישה."

"אני יודעת," היא אמרה, והמצח שלה על שלי. "את רק צריכה להגיד שאת רוצה. אם לא, אני עוצרת עכשיו."

הבטתי בה. עיניים כהות, נשימה מהירה, גשם על הפח.

"אני רוצה," אמרתי. "תני לי. אל תעצרי."

היא חייכה כמו מישהי שזכתה, והורידה לי את הקפוצ'ון.

אחר כך הורידה לי את הגופייה. הציצים יצאו, כבדים, פטמות קשות מהקור ומהחרמנות.

"פאק, איזה ציצים," היא אמרה, וליקקה פטמה לאט, מסביב, ואז מצצה חזק.

אההה. הברך כמעט נשברה לי.

היא עברה לשנייה, נשכה קלות, והיד כבר פתחה את הג'ינס.

התחתונים היו רטובים לגמרי. היא הרגישה וצחקה לתוך החזה שלי.

"את רטובה כמו אחרי מקלחת. וזה רק מנשיקה."

"תשתקי ותמשיכי," אמרתי, וזה הפתיע גם אותי.

היא הורידה לי את המכנסיים עד הקרסוליים, השעינה אותי על שולחן העץ, וירדה על הברכיים בין הרגליים.

אתם לא מבינים מה זה לראות חברה שלך, זאת ששותה איתך בירה בשישי, עם הפנים בכוס שלך.

היא נישקה את הירך הפנימית, נשפה על הכוס, ופתחה אותי בשתי אצבעות.

הלשון עלתה לאט על הכיפה. אחר כך יותר חזק, שטוחה, רעבה.

"כןןן," שמעתי את עצמי. "שם. אל תזוזי."

היא מצצה את הדגדגן, הכניסה אצבע, ואז שתיים, וזיינה אותי איתן תוך כדי ליקוק.

חם. רטוב. האצבעות שלה עבות משלי, מתעקלות פנימה, והלשון לא עוזבת.

השולחן חרק. ארגז נפל. לא היה לי אכפת כלום.

"את כל כך הדוקה," היא אמרה, והקול שלה עמום בין הרגליים. "אני מרגישה אותך רועדת על היד."

ופתאום אני מרגישה את זה עולה מהבטן, חד, כמעט כואב, אי אפשר לעצור.

"יעל, אני גומרת, אל תפסיקי, אל תפסיקי."

גמרתי לה על הלשון. הרגליים רעדו, הכוס התכווץ על האצבעות, וצעקה קצרה יצאה לפני שהספקתי לשים יד על הפה.

היא לא עצרה עד שדחפתי לה את הראש, רגישה מדי, כמעט בוכה מזה.

היא עלתה, נישקה אותי, וטעמתי את עצמי על השפתיים שלה. מלוח, חם, מוזר, חרמני בטירוף.

"עכשיו את," אמרתי, עדיין מתנשפת. "אני רוצה לטעום אותך. תגידי לי אם אני עושה את זה לא נכון."

היא הורידה את הגופייה. ציצים קטנים, פטמות כהות, זקורות. ליקקתי אחת, מצצתי, והיא גנחה לתוך השיער שלי.

פתחתי לה את המכנסיים בידיים רועדות. התחתונים השחורים היו ספוגים, החוט דבוק לה.

הורדתי אותם. הכוס שלה היה גלוח, ורוד, נוצץ, והריח עלה לי ישר לראש.

התיישבתי על כיסא. היא עמדה מעליי, רגל אחת על ארגז, פתוחה מולי.

ליקקתי. בהתחלה לא ידעתי את הקצב, רק רעב. טעם חד, חלק, חם.

היא תפסה לי בשיער. "יותר למעלה. כן, על הכיפה. תמצצי, אל תפחדי."

מצצתי. היא גנחה "אההה, ככה, פאק, הדס, בדיוק ככה."

הכנסתי אצבע. היא הייתה חמה ורטובה, והדופנות נסגרו עליי מיד.

"עוד אצבע," היא ביקשה. "תזייני אותי. לאט, ואז חזק. אני רוצה להרגיש אותך."

זיינתי אותה עם שתיים, ליקקתי במקביל, והאגודל שפשף כשהלשון התעייפה.

היא רכבה על היד, התחת זז, הציצים קפצו, והגשם כיסה חצי מהגניחות.

"עוד," היא אמרה. "תכניסי עד הסוף. כןןן. אני שמה."

"אני גומרת," היא אמרה אחר כך, בקול שבור. "תישארי בפנים. אל תוציאי."

היא גמרה חזק. הכוס פעם על האצבעות, נוזל חם נזל לי על כף היד, והיא רעדה כל כך שהכיסא זז אחורה.

לא הוצאתי עד שהיא אמרה "די, די, רגישה," וצחקה צחוק קצר ומבולבל.

הבטנו אחת בשנייה, מזיעות, חצי עירומות בין ארגזים של ספרים ישנים.

"בואי לפה," היא אמרה, ומשכה אותי לשולחן. "אני עוד לא גמורה איתך."

היא שכבה על הגב, רגליים פתוחות, ואני עליתי עליה. חיככנו כוס בכוס, רטוב על רטוב, והדגדגנים נפגשו בכל תנועה.

זה היה מגושם בהתחלה. החלקנו. צחקנו. אחר כך מצאנו זווית, והצחוק מת.

"יותר חזק," היא אמרה. "תשפשפי אותי. אני רוצה לגמור עוד פעם, איתך."

שפשפתי. הידיים שלה על התחת שלי, מושכות, והציפורניים נכנסות.

הרגשתי את זה שוב, מהר יותר, חד יותר.

"אני איתך," לחשתי. "אני גומרת. פאק."

גמרנו כמעט יחד. אני צעקתי לתוך הצוואר שלה, היא נעצה ציפורניים בגב, והשולחן חרק כאילו עומד להישבר.

נשארנו ככה, דביקות, נושמות, עם ריח של סקס ונייר ישן.

בחוץ הגשם נרגע קצת.

יעל נישקה לי את המצח. "אז מה, חברה?"

צחקתי. "חברה שאיבדה את התחתונים מתחת לארגז של מילונים."

"שיישארו שם," היא אמרה. "מחר אנחנו סוגרות את המחסן שוב. ואני לא מבטיחה שנמיין אפילו ספר אחד."

סגרנו את הדלת. היד שלה נשארה בתוך שלי כל הדרך לאוטו, והכוס שלי עדיין פעם.

בתכלס, לא תכננתי לחזור הביתה בלי תחתונים. אבל תכננתי לחזור.