היא כיבתה את האור באשקלון

טוב, אז אני רועי, שלושים וארבע, סוכן במשרד קטן באשקלון, לא הבוס ולא המתמחה.

מאיה באותו תפקיד בדיוק, שלושים ואחת, שולחן מולי, אותה עמלה, אותם לקוחות מעצבנים.

ביום חמישי עשינו יום פתוח בדירה ליד החוף, חזרנו למשרד עם שקיות, מפתחות ועייפות, והשעה כבר עברה עשר.

כולם הלכו. נשארנו לסדר טפסים, כי מחר בבוקר מגיע זוג שרוצה את אותה דירה.

המזגן זמזם, הרחוב בחוץ היה שקט, ומאיה חלצה נעליים מתחת לשולחן.

"אתה גמור," היא אמרה. "אני גם. עוד עשר דקות וסוגרים."

בתכלס, עשר דקות הפכו לחצי שעה, כי היא מצאה שגיאה בחוזה ואני מצאתי עוד אחת.

ישבנו על הרצפה בין הקלסרים, ברכיים כמעט נוגעות, והיא צחקה על הלקוח ששאל אם הים נכנס לסלון בחורף.

חשבתי לעצמי: "אל תסתכל לה על הפה."

הסתכלתי.

היא שמה לב. לא ברחה.

"רועי," היא אמרה, "אתה בוהה בי כבר שבועיים. אני לא עיוורת."

"סליחה."

"אל תתנצל. בא לי. פשוט חיכיתי שנהיה לבד בלי קהל."

היא קמה, הלכה לדלת, סובבה את המפתח מבפנים וכיבתה את האור הראשי. נשארה רק מנורה קטנה על השולחן שלה.

אתם לא מבינים איך הלב שלי עלה לגרון.

היא חזרה, עמדה מעלי, ופשטה את החולצה בלי הצגה. חזייה שחורה, ציצים מלאים, פטמות כבר קשות מתחת לבד.

"אם אתה לא רוצה, תגיד עכשיו ואני לובשת בחזרה."

"אני רוצה," אמרתי. "החרמנת אותי כבר מהבוקר."

"יופי. אז תפסיק לשבת כמו בלקוח."

היא ירדה אלי, תפסה לי את הפנים ונישקה אותי חזק. לשון חמה, שיניים קלות על השפה, טעם של קפה וסוכרייה.

נעמד לי כל כך מהר שכאב במכנסיים.

היא שמה יד על הזין מעל הבד, לחצה, וגנחה לתוך הפה שלי: "פאק, קשה."

פתחתי לה את החזייה. הציצים נשפכו לי לידיים, חמים, כבדים, והפטמות עמדו לי בין האצבעות.

ליקקתי אחת, מצצתי, והיא משכה לי בשיער.

"כןןן, ככה. אל תמהר."

היא דחפה אותי אחורה על השטיח, פתחה לי את החגורה ושלפה את הזין. הוא קפץ החוצה, וריד פועם, הכיפה כבר רטובה.

מאיה ירקה לי עליו, מרחה עם האגודל, והסתכלה לי בעיניים.

"אני הולכת למצוץ לך. אתה לא גומר עדיין."

"בסדר."

הפה שלה ירד. חם, רטוב, הדוק. היא לקחה עד החצי, יצאה, ליקקה מהביצים עד הכיפה, וחזרה עמוק יותר.

שמעתי את עצמי נושם כמו אחרי ריצה.

"אלוהים, מאיה."

היא עלתה עם הלשון מתחת, מצצה רק את הראש, והביצים שלי התכווצו.

"עוד לא," היא אמרה, וקמה. "תורי."

היא הורידה מכנסיים ותחתונים בבת אחת. כוס מגולח, כבר מבריק, שפתיים נפוחות.

התיישבה על כיסא המשרד, פישקה רגליים, ומשכה אותי בין הברכיים.

"תרד לי. לא בעדינות של דייט."

ירדתי. הריח שלה עלה לי ישר לראש, מלוח ומתוק. ליקקתי את הכוס לאורך, פתחתי עם הלשון, ומצאתי את הדגדגן.

היא רעדה.

"אההה, שם. אל תזוז."

מצצתי לה את הדגדגן, שתי אצבעות נכנסו בקלות, והיא הייתה רטובה עד פרק היד. השרירים שלה תפסו אותי מבפנים.

"עוד אצבע. כן. תזיין אותי עם היד ותלקק."

עשיתי. היא תפסה את משענת הכיסא, האגן עלה לי לפרצוף, והקול שלה נשבר.

"אני גומרת. אל תעצור. אל תעצור."

היא גמרה לי על הלשון, ירכיים רועדות, כוס מתכווץ על האצבעות, וצעקה קצרה שנבלעה בכף היד שלה.

בקיצור, כמעט גמרתי רק מזה.

היא משכה אותי למעלה, נישקה את עצמה מהפה שלי, והפכה אותנו. אני על הכיסא, היא מעלי.

"קונדום במגירה שלי. עכשיו."

הוצאתי, קרעתי, גלגלתי. הידיים שלי רעדו.

היא ירדה על הזין לאט, סנטימטר ועוד סנטימטר, עד שהישבן שלה נח לי על הירכיים.

חם. צר. רטוב נורא.

"פאק," היא לחשה. "אתה ממלא אותי."

היא רכבה. קודם לאט, אחר כך מהר, ציצים קופצים לי מול הפנים. תפסתי לה את המותניים והיא אמרה: "חזק יותר. אני לא נשברת."

משכתי אותה למטה בכל עלייה. הכיסא חרק. המנורה זזה.

"תזיין אותי," היא אמרה. "אל תהיה נחמד."

קמתי איתה עלי, הנחתי אותה על השולחן, דחפתי טפסים לרצפה, ונכנסתי במיסיונרית.

הרגליים שלה על הכתפיים שלי. כל חדירה הכתה עד הסוף, והכוס שלה השמיעה קול רטוב ומלוכלך.

"כןןן. ככה. עוד."

היא הייתה אדומה בצוואר, פה פתוח, עיניים עלי.

הוצאתי, הפכתי אותה, והכנסתי מדוגי. התחת שלה עגול, מושלם, והזין נכנס עמוק יותר.

היא נשענה על המרפקים ודחפה אחורה.

"תחזיק לי בשיער. תזיין אותי כבר עד הסוף."

תפסתי. קצב קצר, חזק, הביצים נחבטות לה בכוס. היא גנחה בלי לעצור.

"אני עוד פעם. רועי, אני עוד פעם."

הכנסתי יד מתחת ושיפשפתי לה את הדגדגן תוך כדי. היא התפוצצה, הרגליים כמעט נפלו, והכוס חלבה אותי מבפנים.

לא החזקתי.

"איפה?" שאלתי, כבר על הקצה.

"תוציא. תגמור לי על התחת. אני רוצה לראות."

יצאתי, הורדתי את הקונדום, ושפשפתי פעמיים. השפריץ הראשון עלה לה על הגב התחתון, השני על ישבן ימין, חם ולבן, והשלישי נמרח לה על הירך.

גמרתי כל כך חזק שהברכיים רעדו.

היא הסתכלה אחורה, חייכה, ומרחה טיפה עם האצבע.

"וואו. היית צריך לבקש את זה לפני שבועיים."

ניגבנו עם מגבות הנייר של המטבחון. היא לבשה חולצה בלי חזייה, אני סגרתי רוכסן, והמשרד נראה כאילו עברה בו סופה.

אספנו טפסים מהרצפה. אחד נדבק לה לקצה הנעל.

"אם הלקוח שואל למה החוזה מקומט," היא אמרה, "אתה מדבר."

"אני אגיד שהמדפסת השתוללה."

היא פתחה את הדלת, כיבתה את המנורה, וזרקה לי את המפתחות.

"מחר אנחנו שוב באותו דרג. בלילה, אם נישאר, אני מתחילה. אתה רק משתדל לא לגמור מהר."

יצאנו לרחוב. הים היה שחור, והזין שלי עדיין זכר אותה.

חשבתי לעצמי: יום פתוח סגור. הלילה, ממש לא.