הסטודיו בטלפיות ננעל עלינו

טוב, אז אני ומאיה חולקים סטודיו בטלפיות כבר שמונה חודשים. אני אורי, שלושים וארבע, גרפיקה. היא מאיה, שלושים ואחת, איור.

שני שולחנות, מחיצה נמוכה, וקפה שתמיד נגמר עליי.

בתכלס, מהיום הראשון היה שם משהו. לא דרמה. מבט ארוך כשהיא מרימה שיער, ברך שנוגעת בברך כשאנחנו מתיישבים על אותו קובץ, והצחוק שלה כשאני מקלל פונט.

חשבתי לעצמי: "אל תהרוס עבודה טובה בשביל זין שעמד לי". אז שתקתי.

ביום חמישי המזגן מת. חמסין ירושלמי, החלונות פתוחים, וריח אספלט חם נכנס פנימה. הלקוח רצה לוגו עד הבוקר. נשארנו.

היא לבשה גופייה דקה ומכנסיים קצרים. הפטמות שלה סימנו את הבד כל פעם שהמאוורר הסתובב אליה.

אתם לא מבינים מה זה עושה לבן אדם אחרי שמונה חודשים של "רק חברים לעבודה".

"אורי", היא אמרה בלי להרים עיניים, "אם תמשיך להסתכל על הציצים שלי במקום על המסך, הלוגו ייצא עקום".

"אני מסתכל על הקומפוזיציה".

"בטח". היא חייכה. "הקומפוזיציה רטובה לי כבר משש".

נעמד לי ככה, מתחת לשולחן, מטומטם וקשה. לא זזתי.

היא קמה, ניגשה לדלת, סובבה את המפתח. הקליק היה חד.

"מה את עושה?"

"נועלת. יש פה מצלמת אבטחה במסדרון, ואין לי כוח שמישהו ייכנס באמצע". היא נשענה על הדלת. "אני יוזמת. אתה רק צריך להגיד אם אתה רוצה".

"רוצה", אמרתי. הקול יצא לי צרוד.

היא חצתה את החדר לאט. לא ריצה. לא סרט. פשוט אישה בת שלושים ואחת שהחליטה.

הנשיקה הראשונה הייתה על הפה, חמה, עם לשון ישר פנימה. טעם של קפה ומנטה. הידיים שלה על העורף שלי, והגוף שלה נצמד, ציצים רכים על החזה, ירך בין הרגליים.

"פאק", היא לחשה. "הרגשתי את הזין שלך דרך המכנסיים כבר בשבוע שעבר, כשעברתי מאחוריך".

"ולא אמרת כלום".

"חיכיתי שתהיה פה שעה שאין בה לקוח". היא פתחה לי את הכפתור. "עכשיו יש".

היא הורידה לי את המכנסיים עד הברכיים. הזין קפץ החוצה, קשה, והווריד פועם. היא הסתכלה עליו כמו על סקיצה שהיא אוהבת.

"יפה", היא אמרה, וירדה על הברכיים בין הכיסא לשולחן.

הפה שלה היה חם. היא לקחה את הראש קודם, ליקקה את החריץ, ואז ירדה לאט על החצי. היד השנייה על הביצים, אגודל מלטף.

"אההה, מאיה".

"שקט", היא אמרה עם הזין בפה, והצחוק רטט לי על העור. "תן לי".

היא מצצה עמוק יותר. לחי רטובה, רוק על הזין, עיניים למעלה אליי. כל פעם שהיא עלתה, השפתיים נסגרו חזק על הכיפה, וכל פעם שירדה שמעתי גניחה קטנה מהגרון.

חשבתי לעצמי: "זה לא קורה לי בסטודיו עם המחיצה העקומה". וזה קרה.

היא קמה לפני שהתקרבתי יותר מדי. הורידה את הגופייה. ציצים מלאים, פטמות כהות וקשות. הורידה את המכנסיים ואת התחתונים ביחד.

כוס מגולחת, כבר רטובה, מבריקה באור המנורה.

"תיגע", היא אמרה. "לאט. אני רוצה להרגיש שחיכית".

שמתי אותה על קצה השולחן. הניירות זזו. היד שלי בין הרגליים, שתי אצבעות מחליקות על הכוס, מוצאות את הדגדגן הנפוח. היא רעדה.

"כןןן. ככה. אל תמהר".

ליקקתי לה. טעם מלוח וחם. הלשון רחבה על כל הכוס, ואז צרה על הדגדגן, ואצבע אחת בפנים, לאט, עד שהיא תפסה לי בשיער.

"עוד אצבע. ותמצוץ".

עשיתי. היא גנחה בקול, הירכיים נסגרו על האוזניים, והשולחן חרק. כשגמרה בפעם הראשונה זה היה קצר וחד, כוס מתכווצת על האצבעות, "אההה, פאק, אל תזוז".

היא משכה אותי למעלה. נישקה אותי עם הטעם של עצמה.

"תזיין אותי כבר. לאט בהתחלה. אני רוצה להרגיש כל סנטימטר".

נכנסתי בה בעמידה, היא על קצה השולחן, רגליים סביב המותניים. חם. רטוב. צר בהתחלה, ואז נפתח. שנינו גנחנו באותו רגע.

"אלוהים, אורי. ככה. תישאר רגע".

נשארתי. הרגשתי אותה פועמת. אחר כך זזתי לאט, עמוק, עד הסוף ובחזרה. כל כניסה השמיעה רטיבות. הציצים שלה זזו מולי. תפסתי פטמה בפה, מצצתי, והיא קיללה יפה.

"יותר. עכשיו תזיין".

הקצב עלה. השולחן זז. עט נפל. היא אמרה "כן, כן, שם", כשהזווית עלתה לה לדגדגן, ואני החזקתי לה את התחת ומשכתי אותה עליי בכל דחיפה.

"דוגי", היא אמרה פתאום. "על הכיסא. אני רוצה עמוק".

היא ירדה, נשענה על משענת הכיסא, תחת למעלה, גב מקושת. הכוס שלה הייתה פתוחה, נוצצת. נכנסתי מאחורה. יותר עמוק. היא צעקה קצרה וצחקה.

"פאק. כןןן. אל תעצור. תחזיק לי בשיער".

אחזתי. לא חזק. היא דחפה אחורה בעצמה, ישבן נחבט בי, והקול בחדר היה עור על עור ומאוורר שמסתובב סתם.

"אני עוד פעם", היא אמרה. "תיגע לי בדגדגן".

היד שלי ירדה קדימה. שפשפתי לה תוך כדי זיון. היא גמרה רועדת, ברכיים כמעט נשברות, כוס לוחצת את הזין בגלים. נשכתי את השפה כדי לא לגמור איתה.

"רוכבת", היא לחשה כשחזרה לנשום. "אני רוצה לראות לך את הפנים כשאתה גומר".

התיישבתי על הכיסא. היא עלתה עליי, פנים אל פנים, ירדה על הזין לאט עד שישבה עד הסוף. העיניים שלה היו כהות ורטובות.

היא רכבה לאט, אחר כך מהר, ידיים על הכתפיים שלי, ציצים בפרצוף.

"תגמור בי", היא אמרה. "אני עם התקן. אני רוצה להרגיש".

"בטוחה?"

"בטוחה. תגמור בי, אורי. עכשיו".

היא זזה מהר. אני תפסתי לה את המותניים ועזרתי. החום, הרטיבות, המבט שלה, שמונה חודשים של שתיקה. לא החזקתי.

"אני גומר".

"כן. תן".

גמרתי עמוק, שפריץ ארוך, עוד אחד, עוד אחד. היא לא עצרה עד שהרגשתי את הכוס שלה מתכווצת שוב, גמירה שלישית, קצרה, עם צחוק שבור באמצע.

נשארנו ככה. זיעה. זין שעדיין בתוכה. המאוורר מסובב אוויר חם על הגב.

היא ירדה לאט. זרע נזל לה על הירך. היא לקחה טישו מהשולחן, ניגבה, וזרקה לפח כמו מישהי שסוגרת קובץ.

"הלוגו", היא אמרה, "עדיין עקום".

"הקומפוזיציה הייתה עסוקה".

היא נעלה את החזייה, לא את הדלת. "מחר אנחנו מסיימים את הקובץ. והפעם אתה מביא קפה. אני כבר הבאתי את הזיון".

קיצר, הלוגו יצא בסוף ישר. המזגן לא. ואני, עד עכשיו, לא מצליח להסתכל על הכיסא הזה בלי שנעמד לי.