האולם ברחובות ננעל עלינו

טוב, אז תשמעו.

אני תומר, בן שלושים וארבע, והילה בת שלושים ואחת. שנינו מפיקי אירועים באותה חברה ברחובות, אותו דרג, אותו שכר, אותו כאב ראש.

אין פה בוס ואין פה מישהי שצריכה אישור ממני. יש פה שותפה לעבודה שכבר חודשיים מסתכלת עליי כמו על קינוח שנשכח במקרר.

אתמול הייתה השקה של חברת הייטק באולם בדרך ירושלים. אנחנו סידרנו במה, כיסאות, מקרן, ואת כל הבלגן שאף אחד לא רואה. בשמונה בערב האורחים הלכו.

בשמונה וחצי גם הצלם. נשארנו שנינו, כי מישהו היה צריך לוודא שהאולם נקי ושהמפתח חוזר לשומר.

הילה לבשה ג'ינס שחור וגופייה, והשיער הכהה שלה היה תקוע עם עיפרון. כל פעם שהתכופפה לאסוף כבל מהרצפה, התחת שלה עלה לי ישר לעיניים.

חשבתי לעצמי: אם אני לא אומר משהו עכשיו, אני אגמור לבד במקלחת כמו אידיוט.

קיצר, סגרתי את הדלת הכפולה מבפנים ובאתי אליה ליד הבמה.

"הילה," אמרתי, "אני חרמן עלייך מהבוקר. מהרגע שהתכופפת על השולחן עם המדבקות. אם את לא בעניין, נסיים פה וניסע. אם את בעניין, אני רוצה אותך עכשיו, פה."

היא הסתכלה עליי, חייכה את החיוך הזה שלה, ואמרה: "סוף סוף. חשבתי שאתה ביישן. תבוא."

נישקתי אותה חזק. הפה שלה היה חם, הלשון שלה נכנסה לי ישר, והיא משכה אותי בחולצה כמו שהיא מושכת ארגז. שמעתי את הנשימה שלה נשברת.

"אתם לא מבינים איזה ריח היה לה," אני אומר לכם. זיעה קלה, בשמים זולים, וחום של מי שעבדה כל היום על הרגליים.

הורדתי לה את הגופייה. הציצים שלה קפצו החוצה, מלאים, עם פטמות כהות שכבר עמדו. ליקקתי אחת, מצצתי, והיא גנחה "אההה, כןןן, אל תעבור מהר".

היד שלי ירדה לג'ינס, פתחה כפתור, ונכנסה לתחתונים. הכוס שלה היה רטוב לגמרי. החלקתי אצבע בין השפתיים, מצאתי את הכיפה, וסיבבתי לאט.

"פאק, תומר," היא אמרה, "תיכנס בי עם האצבע. אני רוצה להרגיש אותך."

דחפתי שתי אצבעות פנימה. חם, צר, רטוב, והיא רעדה על היד שלי. היא פתחה לי את המכנסיים והזין שלי קפץ החוצה, קשה כמו שלא היה לי כבר שבועות.

היא ירדה על הברכיים על השטיח של הבמה, תפסה אותו בבסיס, וליקקה מהביצים עד הקצה. אחר כך הכניסה אותו לפה. לאט, עמוק, עם רוק שנוזל לה על הסנטר.

"ככה," אמרתי, "תמצצי לי. תסתכלי עליי."

היא הסתכלה. העיניים שלה היו שחורות מחרמנות. היא מצצה חזק, יד אחת על הזין ויד שנייה על הביצים, והלשון שלה עבדה על הקצה עד שכמעט גמרתי.

"רגע," עצרתי אותה. "אני רוצה ללקק לך קודם."

הורדתי לה את הג'ינס ואת התחתונים. היא נשכבה על קצה הבמה, רגליים פתוחות, והכוס שלה היה מולי, ורוד, נפוח, מבריק. ירדתי לה.

ליקקתי לאורך, מצצתי את הכיפה, והכנסתי לשון פנימה.

היא תפסה לי בשיער. "כןןן, שם, אל תזוז. תזיין אותי עם הלשון."

ליקקתי עד שהירכיים שלה רעדו והיא גנחה בלי בושה. האולם הריק החזיר את הקול. חשבתי לעצמי: אם השומר בחוץ שומע, שישמע.

"תזיין אותי כבר," היא אמרה. "אני רטובה מספיק."

העמדתי אותה על ארבע על הבמה. התחת שלה היה עגול ומושלם, והכוס פתוח ומחכה. החזקתי את הזין, שיפשפתי את הקצה על הכיפה, והיא דחפה אחורה.

"תיכנס."

נכנסתי בבת אחת. חם. רטוב. צר. היא צעקה "אההה, פאק, כן".

זיינתי אותה בדוגי, לאט ואז חזק. הידיים שלי על המותניים, הביצים נחבטות לה בתחת, והקול של העור על העור מילא את האולם.

כל דחיפה, היא ענתה ב"עוד, אל תעצור, תזיין אותי חזק".

פתאום אני מרגיש אותה מתהדקת. היא גומרת, רועדת, והכוס שלה סוחט לי את הזין. כמעט איבדתי את זה.

"לא לגמור עדיין," היא התנשפה. "אני רוצה לרכוב."

שכבתי על הגב על הבמה. היא עלתה עליי, תפסה את הזין, והכניסה אותו לאט עד הסוף. הציצים קפצו מול הפרצוף שלי. היא רכבה, קדימה ואחורה, והכיפה שלה התחככה בי.

מצצתי לה פטמה. היא גנחה "כןןן, ככה, אני מרגישה אותך עמוק".

היא זזה מהר יותר. הזין שלי נעלם בתוכה בכל ירידה, והרטיבות שלה נמרחה לי על הבטן. תפסתי לה את התחת ודחפתי למעלה לקראתה.

"אני הולכת לגמור שוב," היא אמרה. "תישאר קשה. אל תזוז."

היא רעדה עליי, ציפורניים בכתפיים, וצעקה את השם שלי. הכוס פעם סביבי, חם ורטוב, ואני החזקתי את עצמי בשיניים.

"מיסיונרית," לחשתי. "אני רוצה לראות לך את הפנים כשאני גומר."

הפכתי אותה על הגב. הרמתי לה רגל אחת על הכתף ונכנסתי עמוק. הזין שלי החליק בקלות, והיא הייתה פתוחה ורטובה לגמרי.

נישקתי אותה תוך כדי, מלוכלך, עם הטעם שלה עוד על הלשון.

"איפה אתה רוצה לגמור?" היא שאלה, קול שבור.

"תגידי את."

"עליי. על הציצים. אני רוצה לראות."

עוד כמה דחיפות. קצרות. חזקות. היא ליטפה לעצמה את הכיפה וגנחה "כן, כן, כןןן".

יצאתי. היא תפסה את הזין ביד, שפשפה מהר, והביטה לי בעיניים.

"תגמור. עכשיו."

גמרתי. שפריץ חזק על הציצים, על הפטמות, על הבטן. עוד אחד. ועוד. הרגליים שלי רעדו. היא המשיכה לשפשף עד הטיפה האחרונה, ואז מרחה עם האצבע ומצצה אותה.

"טעים," היא אמרה, וצחקה. "אל תסתכל עליי ככה. אתה התחלת."

שכבנו דקה על הבמה המטומטמת, מזיעים, עם מקרן כבוי מעלינו. אחר כך קמנו, התנגבנו במגבות של הקייטרינג שנשארו בארגז, והתלבשנו.

נעלתי את האולם. בחוץ רחובות הייתה שקטה, ואוטובוס אחרון עבר בדרך ירושלים.

"מחר יש ישיבת צוות," היא אמרה. "אם אתה מסתכל לי על התחת מול כולם, אני בועטת בך מתחת לשולחן."

"ואם אני לא מסתכל?"

"אז אני אחשוב שנמאס לך, ואני אצטרך לנעול אותך שוב אחרי האירוע הבא."

חייכתי. "תנעלי. אני כבר חרמן על זה.